ע"א 4744/19 רכבת ישראל בע"מ נ. בן ציון ציטרין

השופט ע' גרוסקופף :

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת תמר בזק רפפורט ) בת"צ 60403-07-17 מיום 30.5.2019, במסגרתו הורה בית המשפט קמא על מחיקת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית והתובענה האישית שהגיש המשיב.

1.

המשיב 1 (להלן: " המשיב ") ביקש לתקן את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש לבית המשפט קמא נגד המערערת והמשיבה 2 (להלן: " בקשת אישור " ו-" הבקשה לתיקון בקשת האישור ", בהתאמה), ואולם למרות אישור עקרוני שניתן לו, לא עמד פעם אחר פעם בהנחיות שקבע בית המשפט קמא לעניין אופן ביצוע התיקון. לבסוף, הודיע המשיב כי הוא "מושך" את הבקשה לתיקון בקשת האישור, ולחילופין אינו מתנגד למחיקת ההליך כולו ללא צו להוצאות, תוך שאינו מסתיר את כוונתו להגישו מחדש. בית המשפט קמא נענה לבקשתו החלופית של המשיב, והורה על מחיקת ההליך, וזאת מבלי שקבע הוראות שיש בהן כדי למנוע הגשה חוזרת של בקשת אישור נוספת באותו עניין על ידי המשיב. המערערת סבורה כי בהינתן התנהלותו הדיונית של המשיב בהליך זה, היה מקום לדחות את התביעה האישית של המשיב תוך חיובו בהוצאות ראויות. לשיטת המערערת התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא נותנת 'פרס' למשיב, מאחר שהיא מאפשרת לו להחליף ללא עלות מותב שהחלטותיו אינן נושאות חן בעיניו באמצעות מחיקת בקשת האישור שהגיש, והגשתה מחדש לפני פורום 'נוח' יותר.

2.

מבחינה דיונית, הסתלקות מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג מבקשת אישור טעונה אישור בית משפט, וזאת מכוח הוראת סעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. משניתן האישור, וככל שאין עוד מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג היכול להמשיך בניהול בקשת האישור, דינה של בקשת האישור להימחק לפי סעיף 16(ד)(5) לחוק תובענות ייצוגיות. מחיקת בקשת האישור איננה מונעת הגשת בקשת אישור נוספת באותו עניין, אולם היא עשויה להוות שיקול מבחינת בית המשפט לפניו נדונה הבקשה החדשה בבואו להחליט בגורלה. בצד מחיקת בקשת האישור יכול בית המשפט לקבוע גם מה דינה של התביעה האישית. בענייננו, סבר בית המשפט קמא כי יש לקבל את בקשתו החלופית של המשיב להסתלק מההליך בכללותו, ובהתאם הורה על מחיקת בקשת האישור והתובענה האישית. אין לפנינו ערעור של מי מהצדדים על החלטת בית המשפט קמא להורות על מחיקת בקשת האישור, ואף למערערת ברור כי משמעות הדבר היא שלא קיימת מניעה שתוגש בקשת אישור חדשה באותו עניין. עיקר עניינו של הערעור דנן בשאלה אם בצד מחיקת בקשת האישור היה על בית המשפט קמא להורות גם על דחיית העילה האישית (ולא על מחיקתה), החלטה שמשמעותה כי המשיב יהיה מנוע באופן אישי מלהגיש בקשת אישור חדשה באותו עניין.

3.

לא נסתיר את הזדהותנו עם תחושת המערערת, לפיה המהלך הדיוני של מחיקת התובענה בנסיבות אלה מעורר קושי לא מבוטל, ועלול לאפשר 'פורום שופינג' לתובעים שאינם שבעי רצון מהאופן בו מתנהל ההליך. יחד עם זאת, לא ניתן לומר כי לפנינו מקרה מובהק בו יש לדחות את התובענה האישית מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט, וזאת במיוחד בשים לב להלכה לפיה " רק בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות-דופן, כגון - ניצול לרעה בוטה של ההליך השיפוטי, זלזול חמור בהליכי המשפט או ניסיון זדוני להכשלתם, עשוי בית-המשפט לבוא למסקנה כי יש לסלק על הסף את ההליך שהוגש בפניו וזאת בגין חוסר תום-לב קיצוני של בעל-הדין שהגישו " (בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ , פסקאות 8-4 (15.1.2007), וראו גם ע"א 6636/17 סמדג'ה נ' Bankruptcy Office Geneva , פסקה 12 (27.8.2019)). והשוו גם לתקנה 42 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, שטרם נכנסו לתוקף, המורה כי "סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחוק

את כתב טענותיו כולו או מקצתו " ).

4.

גם בעניין ההוצאות שהושתו על המשיב לא ראינו מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא. במהלך ההליך המשיב כבר חויב בהוצאות בסכום כולל של 20 אלף ש"ח לטובת המערערת והמשיבה 2 בגין הבקשה לתיקון בקשת האישור. משהחליט בית המשפט לקבל את בקשת ההסתלקות נותרו הוצאות אלה בעינן, למרות שבקשת האישור לא תוקנה, אלא נמחקה. בית המשפט קמא הביא עניין זה בחשבון, ונמנע מלהטיל על המשיב הוצאות נוספות. בהחלטה זו אין הצדקה להתערב. נסתפק בהערה לפיה נכון היה לשקול בנסיבות העניין התניה לפיה תשלום ההוצאות שנפסקו יהווה תנאי להגשת בקשת אישור חדשה באותו עניין (לסמכות לעשות כן ראו ע"א 39/88 בוסקילה נ' יפאורה בע"מ (1988); והשוו לתקנה 155 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

5.

קיצורו של דבר, דין הערעור להידחות. במכלול הנסיבות איננו עושים צו להוצאות בערכאה זו.