ע"א 4750/08 נח עמית נ. מנהל מס רכישה

לפניי בקשה להקטנת ערבון בהליך שבכותרת.

1.

ההליך נסוב על פסק דין של ועדת ערר לענייני מס רכישה שליד בית המשפט המחוזי בחיפה. נפסק שיש לבטל את שומת מס הרכישה שהוצאה למערערים, מאחר שהמשיב לא הוציא דרישה מוקדמת להגשת הצהרה לגבי עסקת מכר המקרקעין נשוא אותה שומה. נקבע עם זאת כי המשיב רשאי לחזור ולנקוט בדרך של עריכת שומת לפי מיטב השפיטה, לאחר שבית המשפט השתכנע בחבותם של המערערים בתשלום מס רכישה עבור רכישת דירה. טענת התיישנות שהעלו המערערים, על רקע העובדה שמדובר בעסקת מכר משנת 1995, נדחתה. בערעור שהוגש לבית משפט זה קובלים המערערים על קביעות וועדת הערר, המאפשרות למשיב להמשיך ולנקוט נגדם בהליך של דרישת הצהרה, לאחר שלטענתם הליך זה ננקט כבר בסמוך לביצוע העסקה בשנת 1995.

2.

בבקשה לפני טוענים המערערים כי סיכויי הערעור להתקבל מצויניים, מה גם שמדובר בערעור על החלטות וקביעות נלוות לפסק דין אשר קיבל את ערר המערערים וחייב את המשיב בהוצאות. המערערים מדגישים כי הבקשה אינה מוגשת עקב חסרון כיס או קושי כלכלי. היא מבוססת על הטענה שבנסיבות העניין חיובם בהפקדה של 25,000 ₪ היא הכבדה שאינה מידתית, ומבקשים לקבוע סכום נמוך יותר שיתאים לנסיבות המקרה. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי סיכויי הערעור קלושים. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסק דינו של בית משפט קמא באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. אקדים ואומר, כי סכום הערבון שנקבע משקף את גובה הערבון המקובל בדרך כלל בסוג ההליך הנדון. יחד עם זאת, בקביעת גובה הערבון יש להתחשב גם בהיקפו של ההליך, במידת מורכבותו, בהוצאות שנפסקו בבית משפט קמא ובשיעור ההוצאות הצפוי אם ההליך ייכשל (ראו, בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם, 17.10.07). בהקשר זה, מקובלת עלי טענת המערערים כי יש ליתן משקל לכך שוועדת הערר קיבלה את הערר על החלטת המשיב בהשגה שהגישו המערערים, והערעור מצומצם לקביעה כי המשיב רשאי לחזור ולנקוט בדרך של עריכת שומה לפי מיטב השפיטה ולדחיית טענת ההתיישנות. בשים לב למכלול הנסיבות, יש מקום להיעתר חלקית לבקשה להפחתת סכום הערבון ולהעמידו על סך של 20,000 ₪. הערבון יופקד תוך 15 יום מעת המצאת החלטה זו, ולא – יירשם ההליך לדחייה ללא צורך במתן הודעה נוספת.