ע"א 4753/17 פלוני נ. קיבוץ אלונים

השופט נ' הנדל:

מקרה טראגי שהביא למותו של עובד בקיבוץ במהלך יום עבודה. הקושי בתביעה שהוגשה ובערעור הוא כי רב הנסתר על הנגלה. גופתו של המנוח התגלתה בעקבות חיפושים, לאחר שלא חזר לביתו. אכן, העדר ידיעה לגבי הנסיבות שהביאו למות המנוח אינו בגדר סוף פסוק. המשפט קבע כללים שונים כדי לערוך איזון בין אי-הבהירות לבין הטלת אשמה על נתבע.

פסק הדין מנומק, יסודי ומשכנע. לאמור, אין מקום להתערב בעובדות שנקבעו; בכללים המשפטיים המחייבים; ובקשר ביניהם. נפנה בהקשר זה לחוות דעת הפתולוג שבדק את גופת המנוח וקבע כי נחבל בראשו כתוצאה מנפילה – אך לא מגובה. כן נתן דעתו להיעדר סימנים חיצוניים על הגופה. הממצאים שנקבעו על ידי המומחה אינם מצביעים על יסוד לאשמה מטעם הנתבע. נתון נוסף הקשור לכך הוא כי לא ניתן להחיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שעניינו העברת נטל הראיה מהתובע לנתבע, כאשר "הדבר מעיד על עצמו", ולו בשל כך שלא מתקיים התנאי השלישי של הסעיף. תנאי זה הוא כי אירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהתובע התרשל לעומת האפשרות שפעל בחוסר סבירות וסטה מסטנדרט ההתנהגות המחייב אותו.

לנוכח האמור, לא ניתן לקבוע חבות בנזיקין. בנסיבות העניין, גם דוקטרינת הנזק הראייתי כבסיס להעברת נטל השכנוע אינה מסייעת למערערים, לפי התשתית העובדתית שהוצגה. אף בהנחה שהיה כשל באי-דיווח מיידי – אין קשר סיבתי בין מחדל כזה בנסיבות המקרה לתוצאה. כדי להפעיל את הכלל האמור, יש נטל מסוים, גם אם אינו גבוה, המוטל על הטוען את הטענה. נטל זה לא הורם בנסיבות המקרה. מהראיות שבנמצא ושאינן בנמצא עולה כי לא הוכחה עילת התביעה, לפיה הפרת המעביד את חובתו לעניין תנאי עבודת העובד מבססת רשלנות.

הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.