ע"א 4769/16 חיה ליבוביץ נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' אורנשטיין ), ביום 22.11.2007 ניתן לבקשת המבקשת צו לכינוס נכסיה שבו חויבה בתשלום חודשי של 300 ש"ח ובהגשת דו"חות חודשיים. לאחר שנוכח הכונס הרשמי כי במשך שנה ומחצה צברה המבקשת חוב פיגורים בסכום 5,100 ש"ח; וכי לא הגישה את הדו"חות כנדרש, פנה אל בית המשפט בבקשה להכריע בגורל הליכי פשיטת הרגל. ערב הדיון התריע בית המשפט בפני המבקשת כי מוטב אם תסדיר את מחדליה הנטענים מבעוד מועד. לקראת הדיון הוגש תסקיר המנהל המיוחד שממנו עלה כי המבקשת התנהלה בחוסר תום לב בתקופת פשיטת הרגל, לרבות בדרך של הסתרת מקורות פרנסה; וכי הסדר הנושים שיזמה המבקשת לא אושר ברוב הדרוש. אשר להסרת המחדלים, המבקשת טענה כי עשתה כן אך לא עלה בידיה להציג לבית המשפט את הדו"חות הנדרשים; ולא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי חוב פיגורים מסוים עודו קיים. על רקע כל האמור, ובשים לב לתסקיר המנהל המיוחד בדבר חוסר תום ליבה של המבקשת, הורה בית המשפט על ביטול הליכי פשיטת הרגל ועל חידוש הליכי הוצאה לפועל נגד המבקשת; כמו גם על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ נגדה כדי לאפשר לנושיה לנקוט הליכים נגדה (להלן: פסק הדין ). ביום 29.5.2016 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע פסק דינו עד ליום 16.6.2016.

2.

המבקשת ערערה על פסק הדין והגישה בצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – היא הבקשה לפניי. לטענת המבקשת, סיכויי ערעורה גבוהים שכן בית המשפט המחוזי לא אפשר לה להגיב לתסקיר המנהל המיוחד שהוצג לו – אשר כלל לטענתה קביעות מגמתיות ולא מדויקות – וכי לו היה בידה להגיב, היה בכך כדי לשנות את תוצאת ההליך. לדידה, מדובר בפגיעה חמורה בזכויותיה הדיוניות המצדיקה את קבלת הערעור. אשר למאזן הנוחות, המבקשת טוענת כי פסק הדין חושף אותה להליכי הוצאה לפועל אשר יגרמו לה נזק חמור העולה בבירור על הנזק הצפוי לנושיה מעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן אלה ממילא ממתינים זמן רב לכספם. המבקשת מציינת אמנם כי יש בידה לפנות לעיכוב הליכים בהוצאה לפועל בדרך של איחוד תיקים, אך בכך לא יהיה לדידה כדי לרפא את נזקיה הנטענים. בין היתר מדגישה המבקשת כי ביטול צו הכינוס יאפשר למנהל המיוחד לחלק דיבינד לנושים מתוך קופת הכינוס, ולאחר שזו תתרוקן יהיה קשה עד מאוד להחיות את הליכי פשיטת הרגל ולהגיע להסדר עם נושיה לו יתקבל ערעורה.

3.

משעיינתי בבקשה מצאתי כי דינה להידחות. אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, סבורני כי המבקשת לא עמדה בנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה. נפסק לא אחת כי אין בעצם חשיפתו של חייב להליכי פשיטת רגל כדי ליצור מצב בלתי הפיך עד להכרעה בערעור, והרי זהו לב טענתה של המבקשת בהקשר זה (ע"א 8771/15 עזרן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 11 (24.1.2016); ע"א 3552/15 סמיח נ' לביא

פסקה 3 (26.8.2015)). כך במיוחד משעה שהמבקשת עצמה מכירה בכך שעומדת לפניה האפשרות לפעול לעיכוב הליכים בהוצאה לפועל בדרך של איחוד תיקים. גם יתר טענות המבקשת אשר למאזן הנוחות נטענו באופן כללי ומבלי שהוצגה תשתית עובדתית מספקת. כך למשל נמנעה המבקשת מלהסביר מדוע – לו יחולק דיבידנד מקופת הכינוס למי מנושיה – לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ולאכוף עליהם להשיב את הכספים (ע"א 6952/12 ביו נ' עו"ד קלמנסון , פסקה 15 (7.1.2013)).

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.