ע"א 4785/13 עו"ד אבנר מנוסביץ נ. פלוני

לפני בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ) בה"פ 28747-11-11 מיום 21.5.2013, בו נקבע כי על המבקש להימנע מלבצע כל פעולה משפטית או אחרת בשם המשיב 1, החסוי (להלן: החסוי ), בארץ ובחו"ל וכן להימנע מלהציג את עצמו כמי שפועל בשמו או מטעמו של החסוי בארץ או בחו"ל. עוד הורה בית המשפט המחוזי על צו למתן חשבונות וחייב את המבקש בהוצאות משפט בסך 75,000 ש"ח. הבקשה לעיכוב ביצוע מתייחסת לצו למתן חשבונות ולתשלום הוצאות המשפט.

תמצית הרקע העובדתי והליכים קודמים

1.

החסוי הינו קשיש כבן 90 אשר מיום 14.6.2009 מאושפז כשהוא מונשם ומורדם. החסוי ניהל עסקים רבים והיה בעל רכוש רב בארץ ובעולם. ביום 8.6.2009 הוכרז כחסוי והמבקש מונה לו כאפוטרופוס לדין על ידי בית המשפט לענייני משפחה. ברקע הדברים יש לציין כי עוד טרם הכרזתו של המבקש כחסוי הוא מינה את המבקש כבא כוחו לבצע בשמו פעולות בשורת הסכמים וייפויי כוח. ביום 21.7.2010 החליט בית המשפט לענייני משפחה לבטל את מינויו של המבקש. בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 8.2.2011 נקבע כי ניהול נכסי החסוי על ידי המבקש נעשה בניגוד עניינים ושלא לטובת החסוי וכי יש לנקוט באמצעי חירום כדי לשמור על רכושו של החסוי. בדיון שהתקיים בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז, לפני מותב שונה, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין לפיה בית המשפט לענייני משפחה לא היה מוסמך לדון בשאלת הנאמנות לפי הסכם פשרה שנחתם בין המבקש לבין החסוי ביום 18.11.2008 שכן סמכות השיפוט לפי הסכם זה מסורה לבתי המשפט בבלגיה (להלן: פסק הדין המוסכם ). כעולה מפסק הדין מושא הבקשה שלפני, המבקש לא שיתף פעולה עם אפוטרופסיו לדין של החסוי, בין היתר בכל הקשור להעברת מסמכים דרושים להגנת נכסיו של החסוי, ומשכך הוגשה התביעה דנן.

תמצית פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של המבקש להיעדר סמכות. בית המשפט המחוזי הדגיש כי תנית השיפוט הזר, אליה התייחס פסק הדין המוסכם, מתוחמת להסכם הפשרה בלבד. ברם, בית המשפט המחוזי מצא כי הסעדים המבוקשים אינם מתייחסים לפעולותיו של המבקש אך מכוח הסכם הפשרה אלא למכלול פעולותיו מכוח שורת ההסכמים ויפויי הכוח שנחתמו על ידי החסוי. משכך, קבע בית המשפט המחוזי כי אין בפסק הדין המוסכם כדי לשלול את סמכותם של בתי המשפט בישראל לדון בעילות המקימות את הסעדים שהתבקשו בתובענה.

3.

זאת ועוד, בית המשפט המחוזי קבע כי מתקיימים התנאים למתן חשבונות עקב יחסי הקרבה המיוחדים בין המבקש לבין החסוי ועקב העובדה שהוכח שהמבקש פעל בניגוד עניינים וניהל את כספיו של החסוי בערבוביה עם כספיו הפרטיים בניגוד לכל דין. נוכח האמור הורה בית המשפט המחוזי על מתן הסעדים המפורטים ברישא. המבקש עותר לפני לעיכוב ביצוע הצו למתן חשבונות ותשלום ההוצאות שהושתו עליו על ידי בית המשפט המחוזי. המבקש מנמק את בקשתו בכך שלצורך מתן החשבונות עליו לנקוט בהליכים מול גורמים שונים בארץ ובחו"ל ולצורך כך עליו לשלם סך של לכל הפחות 100,000 ש"ח אותם לא יצליח לגבות חזרה ככל שערעורו יתקבל נוכח העובדה כי קופתו של החסוי ריקה. מאותו נימוק מתבקש עיכוב תשלום רכיב ההוצאות שנפסקו לחובתו.

4.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובנספחיה כמו גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיב. הכלל הוא כי ביצועו של פסק דין לא יעוכב אך בשל הגשת ערעור [ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; כן ראו: ע"א 8497/11 חב' בן יחזקאל אמנון (1991) בע"מ נ' ברגר (26.1.2012), פסקה 7]. קיימים חריגים לכלל, כך למשל כאשר סיכויי הערעור טובים וכאשר "מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקש [ראו למשל: החלטתה של השופטת א'

פרוקצ'יה בע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178, 181 (2002)].

דעתי היא כי המקרה דנן אינו נמנה על אותם מקרים החריגים המצדיקים את עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי הערכאה הדיונית.

5.

לא נעלמה מעיני קביעתו של בית המשפט המחוזי כי "במהלך השנים האחרונות נקלע החסוי לחובות בארץ ובחו"ל וממפעל חייו המפואר נותרו חובות והליכים משפטיים רבים לגביית חובותיו". קביעה זו של בית המשפט המחוזי תומכת בטענתו של המבקש כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו. ברם, כאמור בנוסף לשיקול "מאזן הנוחות" שבה ועולה שאלת סיכויי הערעור, שכן אם סיכויי הערעור להתקבל אינם טובים כי אז ממילא לשיקול של "מאזן הנוחות" חשיבות מועטה. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, סבורני כי סיכויי הערעור אינם טובים. בית המשפט המחוזי נימק היטב את קביעתו לפיה הסמכות לדון בתובענה מסורה לבתי המשפט בישראל: פעולותיו של המבקש אינן מתוחמות אך להסכם הפשרה בו מעוגנת תניית שיפוט המסמיכה את בתי המשפט של בלגיה. זאת ועוד, גם אם בערעור ייקבע כי סמכות השיפוט מסורה לבתי המשפט בבלגיה, בהתחשב במכלול נסיבות העניין אין הכרח כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל. לא זאת אף זאת, הצו למתן חשבונות נשען בעיקרו על הממצא לפיו פעל המבקש בניגוד עניינים וכנגד האינטרסים של החסוי. מדובר בממצא עובדתי שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בו. יוזכר כי אף בית המשפט לענייני משפחה קבע ממצא דומה.

6.

באשר לבקשה לעיכוב ביצוע ככל שהיא מתייחסת להוצאות בהן חוייב המבקש על ידי בית המשפט המחוזי; הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בפסיקת שכר טרחה והוצאות שהושתו על בעל דין על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים [ראו למשל: ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר , פ"ד מט(2) 233, 247 (1995) ]. בשל כך, אין נוטים לעכב ביצוע חיוב כספי שעניינו הוצאות או שכר טרחת עורך דין שהשיתה הערכאה הדיונית

[ראו למשל: החלטתו של השופט א' שהם בע"א 2408/13 רוטמן נ' פלאפון תקשורת בע"מ (30.5.2013), פסקה 10 והאסמכתאות הנזכרות שם].

משכך, לא מתקיימים בנסיבות העניין השיקולים המצדיקים את עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

7.

לפיכך, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.