ע"א 4791/10 בלגד נכסים בע"מ נ. נציגות הבית המשותף רח' נורית 1 ורבעים מער

1.

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל באופן חלקי את תביעתם הכספית של המשיבים 4-1 (להלן – המשיבים). בפסק הדין חוייבה המבקשת בתשלום סכום מסוים למשיבים. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ויחד עימו עתרה לעיכוב ביצוע (לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את בקשתה לעיכוב ביצוע). הבקשה שבפניי הינה הבקשה לעיכוב ביצוע בגדרו של הערעור.

2.

כידוע, כאשר מדובר בחיוב כספי המושת בפסק דין הנטייה הברורה היא שלא לעכב ביצוע. זאת, משום שההנחה היא שפסק הדין נכון הוא וכי אם חרף הנחה זו יבוטל פסק הדין ניתן יהיה להשיב התשלום לידיו של הזוכה בערעור. עם זאת, כאשר מבקש עיכוב הביצוע משכנע כי עלול להיגרם קושי רציני בהחזרתו של הגלגל לאחור, ייטה בית המשפט לעכב ביצוע. במקרה זה עסקינן בחיוב כספי לזכותם של עשרות אנשים ומספר גופים (הכוונה לנציגויות של בתים משותפים). מכאן טענת המבקש שיקשה עליו לגבות הכספים אם יזכה בערעורו, לאחר שהמשיבים יקבלו את מה שפסק בית המשפט המחוזי. אילו בכך התמצו הטענות, כנראה שהייתי דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע. עם זאת, קיים במקרה זה אלמנט נוסף שמביאני למסקנה שיש להיעתר לבקשה באופן חלקי.

3.

כוונתי לעניין הבא: המבקשת חוייבה בגין ליקויי בניה שהתבטאו בנשירה של לבני חיפוי בבניינים מסוימים. המבקשת לא הייתה החברה הקבלנית (ומדובר למעשה בשתי חברות) שבנתה את הבניינים. היא רכשה מספר דירות בבניינים מבעלת המקרקעין, אשר התקשרה בהסכם קומבינציה עם החברה הקבלנית. מרביתן של דירות המבקשת נמכרו על ידה. בית המשפט חייב את המבקשת לפצות אף רוכשי דירות שלא רכשו את הדירות מהמבקשת או מאלה שרכשו ממנה. חיוב זה מעורר שאלות מורכבות, אשר המקום לבירורן הוא הערעור עצמו.

4.

נראה לי לנכון ליתן עיכוב ביצוע בצורה מוגבלת וחלקית תוך עריכת שתי אבחנות. אבחנה ראשונה היא בין הסכומים שנפסקו לזכות המשיבים כפיצוי לבין שכר הטרחה. אבחנה שנייה היא בין הנציגויות ותובעים שדירותיהם לא היו במקור דירות של המבקשת לבין תובעים שדירותיהם היו במקור דירות של המבקשת. על יסוד אבחנות אלה מוחלט כדלקמן: עיכוב הביצוע במובן של אי תשלום לידי הזכאים יחול אך ורק לגבי תובעים שדירותיהם לא היו במקור דירות של המבקשת ולגבי הנציגויות של הבתים המשותפים. במלים אחרות, בעלים של דירות שהיו במקור דירות של המבקשת יקבלו לידיהם את הכספים. החלוקה של הסכום הפסוק תעשה בשיעור יחסי כשכל נציגות תחשב כאילו היא בעלים של דירה אחת. זאת ועוד, פרקליטם של המשיבים יערוך רישום מדויק של הסכומים שיקבל כל אחד מן הזכאים כאמור. כמו כן התשלום לבעלים של כל דירה יותנה בכך שמקבל התשלום ייתן יפוי כוח לפרקליט המשיבים ובו יוסמך הפרקליט לשמש ככתובת להמצאת כתבי בי-דין היה והמבקשת תאלץ להגיש תביעה או תביעות להחזר כספים אם יתקבל הערעור. יתרת הסכום הפסוק שאינו שכר טרחה תופקד בידיו הנאמנות של פרקליט המשיבים וזאת עד להכרעה בערעור. כמובן שעל הפרקליט לדאוג לשמירת ערכם של הכספים. שכר הטרחה שנפסק ישולם על ידי המבקשת ובלבד שפרקליט המשיבים ייתן התחייבות לפיה יחזיר את סכום שכר הטרחה היה וערכאת הערעור תחליט להקטין או לבטל את החיוב בשכר טרחה.

אין צו להוצאות.