ע"א 4828/13 בית נקופה -מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע נ. ע' מגי

מונחת לפניי בקשה מטעם המשיבה 1, שאליה הצטרפו גם המשיבים 5-2, להגדלת סכום העירבון שנקבע – והופקד – בתיק זה (בסך 50,000 ₪).

הערעור נסב על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים, שבו נתקבלה תביעה כספית שהגישה המשיבה 1 נגד המערערת (ונדחתה התביעה נגד שאר הנתבעים, הם המשיבים 7-6). המערערת חויבה לשלם למשיבה סכום של 2,415,000 ₪ (נכון ליום פסק-הדין), בתוספת הוצאות ושכר-טרחה (בסך 140,000 ₪). יצוין כי בית המשפט דחה גם את ההודעה ששיגרה המערערת לצדדים שלישיים – הם המשיבים 5-2 – תוך חיוב בהוצאות ובשכר-טרחה (בסך 20,000 ₪). בערעור טוענת המערערת כי יש להורות על דחיית תביעתה של המשיבה 1, או לחלופין, על קבלת ההודעה לצדדים השלישיים.

לאחר שעיינתי בבקשה להגדלת העירבון, ובתגובת המערערת, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית אציין, כי הבקשה הוגשה כשלושה חודשים לאחר שהופקד העירבון וניתן צו סיכומים. מכיוון שהפקדת העירבון היא חלק מהצעדים המקדמיים הנדרשים ל"התנעת" ההליך, ככלל רצוי שבקשות להגדלתו תתבררנה בשלב מוקדם, אלא אם, כמובן, חל שינוי נסיבות שהוא העומד ביסוד בקשת ההגדלה. בענייננו, המשיבה 1 מבססת את בקשתה, בין היתר, על הקשיים בגביית הסכום שנפסק בבית המשפט קמא, אך עדיין יש להדגיש כי הבקשה הוגשה זמן לא מבוטל לאחר שהעירבון כבר הופקד וההליך "יצא לדרך".

מכל מקום, כאמור, לגופם של דברים החלטתי שלא להיעתר לבקשה. כפי שהובהר לא פעם, אמת המידה לקביעת גובה העירבון היא שיעור ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. לצורך אומדן זה נשקלים מדדים שונים ובהם מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. עם זאת, אחרי כל אלה, ברי כי קביעת העירבון מוש תתת על אומדן בלבד ואיננה מדע מדויק (ראו בש"א 367/89 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186 (1989)).

בענייננו, סכום העירבון שנקבע אמנם נמוך משיעור ההוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי. עם זאת, יש לזכור כי דרך ניהולו של הליך הערעור, והיקף ההתדיינות בו, שונים בדרך-כלל מאלה של דיון בפני ערכאה דיונית (ראו ע"א 4422/09 פרנקל נ' עזבון וייס (20.7.2009)). לכן, אין בהכרח זהות בין גובה ההוצאות שנפסקו בערכאה הדיונית לבין סכום העירבון שיופקד בערכאת הערעור. בהקשר זה, ובהיבט של היקף ההליך, אציין כי צו הסיכומים שניתן על-ידי כבוד הרשמת בנמלך מקציב לכל צד עד 7 עמודים לסיכומיו.

ככלל, סכום של 50,000 ₪ אינו נחשב עירבון נמוך בהליך של ערעור אזרחי; למעשה, זהו עירבון ברף הגבוה יחסית. כמובן, בנסיבות מתאימות עשוי בית המשפט לקבוע עירבון גבוה יותר. אחד השיקולים שעשויים להצדיק זאת הוא ריבוי המשיבים שהעירבון נועד להבטיח את הוצאותיהם. המשיבה 1 אכן אוחזת בשיקול זה בציינה את מספר המשיבים בענייננו, אך נראה כי בפועל המשיבים הרלוונטיים הם 5-1, כאשר המשיבים 5-2 מיוצגים כולם יחדיו. יודגש, כי גם המשיבה 1 מכנה את המשיבים האחרים – למעט 5-2 – "פורמאליים". לפיכך, ספק אם השיקול שעניינו מספר המשיבים תומך בהגדלת שיעור העירבון בענייננו.

עניין נוסף המוזכר בבקשה שלפניי הוא שעד כה לא שולמו הסכומים שנפסקו לחובת המערערת בבית המשפט המחוזי (לרבות סכום ההוצאות), ולכן אף נפתחו הליכי הוצאה לפועל. בהקשר זה אדגיש, כי הפקדת עירבון בהליך הערעור לא נועדה לשמש לגביית חובות הנובעים מהליכים קודמים, אלא רק לפירעון הוצאות שייפסקו בערעור, ככל שייפסקו. בה-בעת, בקביעת גובה העירבון בערעור ניתן להביא בחשבון הימנעות מתשלום הוצאות בעבר, ככל שהדבר מהווה אינדיקציה לגבי התנהלות אפשרית בעתיד. במקרה שלפניי, המערערת אינה מכחישה כי טרם שילמה את חובהּ – לדבריה היא מצויה בקשיים כלכליים, ושוקדת להסדיר את העניין. לאחר ששקלתי בדבר באתי לכלל מסקנה כי סכום העירבון שנקבע מצוי במתחם הסבירות, אף בהינתן העובדה שההוצאות בבית המשפט קמא טרם נפרעו.

סוף דבר: החלטתי שלא לשנות את סכום העירבון שנקבע. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בהליך שלפניי.