ע"א 4849/20 חברת מי אביבים 2010 בע"מ נ. חברת וולנברג טורס בע"מ

לפניי בקשה מטעם המערערת (המשיבה שכנגד) לסילוק הערעור שכנגד על הסף, וזאת בטענה של היעדר "זיקה עניינית" בינו לבין הערעור העיקרי. המערערת שכנגד (היא המשיבה בערעור העיקרי) מתנגדת לבקשה. יצוין כי לנוכח מועד הגשת ההליך חולשות עליו הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולא הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שבגדרן בוטל מוסד הערעור שכנגד.

עיינתי בטענות הצדדים ואין בידי להיעתר לבקשת הסילוק.

הכלל הוא כי על הערעור שכנגד לתחום עצמו להשגות אשר יש להן זיקה למסגרת העניינית שהותוותה בערעור העיקרי (למשל, בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א. , פ"ד מה(1) 256 (1990)). עם זאת, דרישת הזיקה העניינית פורשה על ידי הפסיקה באופן שדי בזיקה רופפת ומצומצמת בהיקפה בין הסוגיות שבערעור העיקרי לבין אלה הנכללות בערעור שכנגד (למשל, ע"א 2266/14 ילין נ' אם תרצו ציונות או לחדול

(29.9.2014); ע"א 4160/13 סלע בנגב חברה לעבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שב ע (14.1.2015); ע"א 5008/16 המוסד לביטוח לאומי נ' מגן דוד אדום לישראל , פיסקה 6 (14.6.2017)). במילים אחרות, הדרישה לכך שהערעור שכנגד יעסוק ב"אותו עניין" של הערעור העיקרי מפורשת על דרך ההרחבה, ונפסק זה מכבר כי על מנת לעמוד בה אין צורך שהערעור שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור (ראו, ע"א 2124/00 עזבון חיננזון נ' עיזבון טמיר

(30.10.2000)). עם זאת, עדיין צריכה להתקיים זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה, בין הערעור לבין הערעור שכנגד (רא, בש"א 902/20 מועצה אזורית מגילות ים המלח נ' המוסד לביטוח לאומי , פיסקה 15 (18.2.2020)).

לנוכח אמות מידה אלה סבורני כי מתקיימת בענייננו דרישת הזיקה העניינית, ולעניין זה די בעיני בעובדה ששני ההליכים – הערעור והערעור שכנגד – עוסקים באותה דרישת תשלום וביחס לאותו נכס. אכן, השאלות המועלות בשני ההליכים אינן זהות אלא שמצב דברים זה הינו אך טבעי, שהרי דרך כלל מערער ומערער שכנגד לא יהיו שבעי רצון מאותן קביעות הכלולות בהכרעה שניתנה בעניינם. העובדה שכל אחד מהצדדים מפנה את ערעורו כנגד מקטע שונה של פסק הדין אינה שוללת אפוא כשלעצמה את קיומה של הזיקה הנדרשת (השוו, ע"א 7038/16 מרקדו נ' מרקדו

(23.4.2017)). מכל מקום אפילו אניח כי לפנינו מקרה גבולי, הרי ש-"ספק בנוגע לזיקה מהותית בין הערעור שכנגד לבין הערעור צריך לפעול לטובת אותו בעל דין, שביקש לשים קץ לסכסוך על-ידי אי-הגשת הערעור, כדי לאפשר לו להגיש את הערעור שכנגד, אף שבמקרה הרגיל המקום ההולם להעלאת טענותיו הוא במסגרת ערעור עצמאי" (בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695, 704 (1991)).

הבקשה למחיקת הערעור שכנגד נדחית, אפוא.

המערערת (המשיבה שכנגד) תישא בהוצאות המשיבה (המערערת שכנגד) בסך של 1,500 ש"ח.

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים.