ע"א 4852/17 עו"ד עוזר דקל דוד נ. כונס הנכסים הרשמי, במחוז תל אביב והמרכז

1.

המערער, עורך דין עצמאי, הוא חייב בהליך פשיטת רגל המתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. לאחר שניתן נגדו צו כינוס, אישרה המנהלת המיוחדת שמונתה לצורך ההליך שלוש תביעות חוב שהוגשו נגדו בסך כולל של כ- 675,000 ₪. תביעת החוב העיקרית (סך של 643,570 ₪) היא של המשיבה 3, דוק השקעות 1988 בע"מ (להלן: הנושה ).

2.

בהחלטתו מיום 12.6.2017, היא ההחלטה מושא הערעור, נדרש בית המשפט המחוזי לשאלת הכרזתו של המערער כפושט רגל ולתכנית הפירעון שהציעו הצדדים לצורך תשלום חובו של המערער. לאחר שבחן את ההצעות השונות, קבע בית המשפט כי המערער יוכרז כפושט רגל לאלתר, וכי הוא יוסיף לשלם לקופת פשיטת הרגל סך של 336,000 ₪ שישולם ב- 48 תשלומים חודשיים שווים ורצופים (7,000 ₪ לחודש). נקבע כי בכפוף לכך יינתן למערער הפטר.

3.

על החלטה זו הוגש הערעור, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע. בבקשה התבקש בית המשפט לעכב את הכרזתו של המערערת כפושט רגל, שכן הכרזה כאמור תפקיע את חברותו בלשכת עורכי הדין ותקשה עליו להמשיך ולהתפרנס; וכן להעמיד את הסכום שעל המערער לשלם במסגרת תכנית הפירעון על 162,000 ₪ ב- 36 תשלומים (4,500 ₪ לחודש), שזהו הסכום עליו הוסכם בין המערער, הנאמנת (המנהלת המיוחדת) וכונס הנכסים הרשמי (להלן: הכונס הרשמי ).

4.

כל המשיבים הביעו הסכמתם לעכב את ביצוע החלטתו של בית המשפט להכריז על המערער כפושט רגל. לעומת זאת, לגבי הסכום שעל המערער לשלם במסגרת תכנית הפירעון, טענו הכונס הרשמי והנושה, כי אין מקום לעכב את הביצוע, בעיקר משום שאם יתקבל הערעור ניתן יהיה להשיב למערער את הסכום ששולם ביתר מתוך קופת הכינוס. הנאמנת, מצדה, הסכימה כי התשלום החודשי עד להכרעה בערעור יעמוד על סך 4,500 ₪.

5.

לאחר עיון בבקשה ובתשובות, החלטתי להיעתר לבקשה כמפורט להלן.

6.

אשר להכרזה על המערער כפושט רגל

- כאמור, המשיבים אינם מתנגדים לעיכוב ההכרזה. הן המערער והן הכונס הרשמי והנאמנת עמדו על כך שההכרזה על המערער כפושט רגל בטרם ישלם את המוטל עליו במסגרת תכנית הפירעון, תוביל לאבדן פרנסתו וכך גם להעדר יכולת מצדו לעמוד בתכנית הפירעון. אשר על כן, ומטעמים אלה, אני מורה על עיכוב ביצוע הכרזתו של המערער כפושט רגל.

7.

אשר לסכום החודשי שישולם לקופת הכינוס

- בהעדר ניתוח עובדתי ממצה בהחלטתו של בית המשפט, בעיקר לגבי יכולתו הכלכלית של המערער, דומני כי הכף נוטה לטובתו של המערער. איני סבור כי בענין זה יש לבדוק רק את השאלה אם ניתן יהיה להשיב את הכסף ששולם ביתר אם לאו, כפי שטענו הכונס הרשמי והנושה (וממילא ספק אם יהיה מקום להשיב כסף ככל שהחוב טרם שולם במלואו). מדובר בתשלום חודשי גבוה (7,000 ₪), וברי כי סכום גבוה מדי עלול להטיל על המערער נטל שהוא לא יוכל לעמוד בו. מובן כי אין בדברים האמורים כאן כדי לקבוע כי מדובר בסכום גבוה מדי עבור המערער. אלא שהסכום צריך להיקבע גם בשים לב לניתוח יכולתו של המערער לעמוד בתשלום. אשר על כן, ובהתאם להסכמתו בערכאה הדיונית, ישלם המערער מעתה ועד להכרעה בערעור סך חודשי של 4,500 ₪.

8.

כאמור, הבקשה מתקבלת כאמור בפסקאות 7-6 שלעיל.

אין צו להוצאות.