ע"א 4870/96 מימי כהן נ. סלים שבו

הטענה המרכזית בערעור זה היא כי מאחר והיתה הפרת חובה חקוקה, קמה למערערות - שעסקן נפגע על-ידי המשיבים המתחרים - עילה המצדיקה מתן צו מניעה. בית משפט קמא פירט את סעיפי החוק הקובעים מתי קמה חובה לקבל היתר בניה. בהמשך קובע הוא כי לכאורה הפרו המשיבים חובה זו. אין בפסק הדין קביעה עובדתית מפורשת איזו עבודה חייבה היתר, אלא שקביעה כזו לא היתה דרושה לבית המשפט משום שלדעתו, גם אם לא ניתן היתר כדין לפעולת בנייה כלשהי בתחנת הדלק של המשיבים, אין הדבר מעמיד עילת תביעה למערערות.

מפי ב"כ המערערות עולה כי לטענתן, הקימו המשיבים שתי משאבות דלק וכן טמנו הם בקרקע מיכל תת-קרקעי ואלה מצריכים היתר בניה שלא נתבקש וממילא לא ניתן. המערערות אינן מעלות עוד את הטענה כי מיכל הדלק מהווה סיכון ללקוחותיהן, שכן המיכל הוטמן בקרקע, וטענתן היא כי על ידי הפרת החובה החקוקה מתחרים המשיבים עמן בתחרות בלתי הוגנת ופוגעים ברווחיהן העסקיים. בטיעון בעל-פה העלה ב"כ המערערות את הטענה שההוצאות שנחסכו על ידי המשיבים מאפשרות להם להוריד מחירים ולהפיק רווחים בלתי הוגנים. טענה זו לא נטענה ולא הוכחה בערכאה ראשונה ולא נמצאת לה כל תשתית עובדתית, שגם אילו נמצאה, ספק אם היה בכך כדי להעמיד למערערות עילת תביעה, שכן, מקובלות עלינו קביעותיו של השופט קמא על הנמקתו בקובעו כי בנסיבות המקרה הנוכחי לא נתקיימו יסודות העוולה של הפרת חובה חקוקה.

אין בהחלטתנו זו כדי להביע דעה בשאלת רשיון העסק שניתן על-ידי העיריה למשיבים, בנושא דרך הגישה לתחנה שנסללה, ככל הנראה, על ידי העיריה ובטענות המועלות על ידי המשיבים נגד המערערות בדבר בניה ללא היתר על ידי המערערות דווקא. דיון בכל אלה אינו דרוש להחלטתנו וחלק מהשאלות עולה, ככל הנראה, בעתירה שהוגשה לבית משפט זה כבג"ץ, על ידי המערערות, כנגד העיריה, באותו עניין.

החלטתנו זו מייתרת את הדיון בבקשת המשיבים להתיר המצאת ראיות בערעור.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור ובהתחשב בנסיבות אין אנו מוצאים לעשות צו להוצאות.