פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
4919/12 - א'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המערערים:
1. צביקה נמני
2. עליזה הרוש
נ ג ד
המשיבים:
1. שלמה לחיאני
2. דורית לחיאני
3. אלשב חברה להשקעות ולבנין
בקשה לעיון חוזר
החלטה
לפניי בקשה לביטול פסק-דין.
הערעור שבכותרת הוגש ביום 24.6.2012. ביום 1.7.2012 שוגרה לבא-כוח המערערים הודעה בדבר קביעת עירבון (בסך של 30,000 ש"ח). משלא הופקד העירבון שוגרה לבא-כוח המערערים (ביום 5.9.2012) הודעה בדבר רישום ההליך לדחייה. הודעה זו לא זכתה להתייחסות ועל כן, ביום 14.10.2012, ניתן על-ידי פסק-דין שלפיו נדחה הערעור.
ביום 16.10.2012 הוגשה הבקשה המונחת לפניי, לביטול פסק-הדין. בבקשה – וביתר דיוק, בתצהירו של המערער 1 שצורף לה – נטען כי ערבות בנקאית הופקה והועברה למזכירות בית המשפט, בפקסימיליה, ביום 21.8.2012, וכי למחרת שוגרה הערבות בדואר רגיל. עוד נטען בבקשה כי בא-כוח המערערים אמנם קיבל לידיו את ההתראה, אך סבר שמדובר "בטעות טכנית".
ביום 24.10.2012 הגישו המערערים "הודעה" נוספת, שבה צוין כי בינתיים פנו לבנק והפיקו טופס חדש של ערבות בנקאית, וכי בבדיקה נוספת נדהמו לגלות שהמעטפה שבה שוגר כתב הערבות המקורי חזרה ולא טופלה. או-אז התייצב בא-כוח המערערים בבית המשפט ומסר את הערבות המקורית.
המשיבים מתנגדים לביטול פסק-הדין. המשיבים מעלים תמיהות לגבי הטענה כי הערבות הבנקאית שוגרה למזכירות בית המשפט בפקסימיליה, ומכל מקום הם מבהירים כי לא ניתן להפקיד עירבון באמצעות פקס. המערערים עצמם מודעים לכך – כך נטען – שהרי הם שלחו את הערבות גם בדואר רגיל. אלא שלאחר משלוח זה, כך מוסיפים המשיבים וטוענים, לא עשו המערערים דבר, ובחרו שלא להגיב להתראה ששוגרה לעורך-דינם. התנהלות זו עולה לדעת המשיבים כדי זלזול, ועל כן אין הצדקה לביטול פסק-הדין. טענה נוספת בפי המשיבים, והיא כי הערבות הבנקאית שהפיקו המערערים ממילא פגומה שכן היא מופנית כלפי המשיבה 3 בלבד, ועניינה סכום שייפסק "כנגד רונית נמני" – שלא ידוע מיהי ומכל מקום אינה מערערת בתיק. לבסוף טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור נמוכים ביותר.
לאחר ששקלתי בדבר ראיתי לנכון לבטל את פסק-דיני בכפוף לתנאים שיפורטו.
כפי שנפסק לא פעם, רשם בית המשפט מוסמך "להחיות" הליך שנדחה עקב אי-הפקדת עירבון, זאת בדרך של ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד (תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ראו בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם (טרם פורסם, 28.6.06)). לצורך הכרעה בבקשה להחייאת הליך יש לבחון את מכלול האינטרסים הרלבנטיים – אלה של יוזם ההליך, אלה של המשיב וכן את האינטרס הציבורי. כמו-כן יש להביא בחשבון כי סמכותו של הרשם לדחות הליך בשל אי-הפקדת עירבון אינה סמכות שגרתית, ויש לעשות בה שימוש מדוד ומושכל (ראו ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט , פ"ד נו(1) 865 (2001)).
אין כל ספק כי התנהלותם הדיונית של המערערים, בכל הנוגע להפקדת העירבון, אינה תקינה. החל ממשלוח הערבות הבנקאית בפקסימיליה – פעולה שאין לה נפקות של-ממש; עבור דרך משלוח הערבות הבנקאית בדואר רגיל, ללא כל מעקב אחר הגעתה של הערבות וקליטתה בבית המשפט; וכלה בהתעלמות הלא ברורה מן ההודעה בדבר רישום ההליך לדחייה. אזכיר, כי בתצהיר נטען שהמערערים סברו כי ההתראה נובעת מ"טעות טכנית", אולם לא זו בלבד שלא היה לסברה זו על מה לסמוך, אלא שברי כי הדרישה לשקידה ראויה מחייבת לברר מול המזכירות במה דברים אמורים. ואם בעל-דין מקבל לידיו התראה ומתעלם ממנה, לאחר שקודם לכן שלח בדואר רגיל ערבות בנקאית ולא בירר את גורלה, אל יתפלא שההליך יידחה על-הסף זמן לא רב אחר-כך.
לכך מצטרפת העובדה שהערבות הבנקאית שהוגשה אינה תקינה ואינה עולה בקנה אחד עם הנחיות בית המשפט המפורטות בהודעה על קביעת עירבון.
למרות האמור, הבאתי בחשבון את העובדה שהמערערים בכל זאת הפיקו ערבות בנקאית ביום 21.8.2012, וכן את העובדה שמדובר בהליך של ערעור בזכות. בסופו של יום, לא ראיתי לקבוע כי התנהלותם של המערערים עולה כדי זניחת ההליך או זלזול ממושך ועקבי בבית המשפט, עד כי מוצדק להותיר על כנו את פסק-הדין הדוחה את הערעור על-הסף, בלי לאפשר את תיקון המחדלים הדיוניים. עם זאת, יש להתנות את ביטול פסק-הדין בהתקיימותם של שני תנאים, לאמור: הפקדת ערבות בנקאית תקינה תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו; ותשלום הוצאות המשיבים בגין ההתדיינות שלפניי, בסך של 4,000 ש"ח, אף זאת תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. מובהר בזאת, כי אם לא יוגשו לבית המשפט ערבות בנקאית כאמור ואישור על תשלום הוצאות תוך המועד שנקצב, יוותר פסק-הדין מיום 14.10.2012 על-כנו.
ניתנה היום, י"ד בחשוון התשע"ג (30.10.2012).
גיא שני
ר ש ם