ע"א 4937/20 יעקב דונל נ. יחזקאל מועלם

1.

בין המערער לבין המשיב נכרת הסכם למכר חנות (להלן: הסכם המכר ). המערער התכחש להסכם המכר, ובעקבות זאת המשיב הגיש תביעה לאכיפת ההסכם. בית המשפט קיבל את התביעה, וביום 12.12.2016 ניתן פסק דין לזכות המשיב (להלן: פסק הדין ).

לא נחה דעתו של המערער, ובמהלך השנים שחלפו מאז שניתן פסק הדין הוא ניסה שוב ושוב לתקוף את פסק הדין ללא הצלחה, ולא נלאה את הקורא בתיאור ההתדיינויות בין הצדדים.

2.

בחודש דצמבר 2019 המערער פנה פעם נוספת לבית המשפט, הפעם בבקשה לסעד הצהרתי שלפיו הסכם המכר בוטל כדין על ידיו. בתביעה נטען כי המשיב הפר את ההסכם בכך שלא שילם במועד את התמורה שנקבעה בו. לשיטת המערער, משניתן פסק הדין האוכף עליו את הסכם המכר, היה על המשיב לשלם את התמורה בתוך פרק הזמן שנקבע בהסכם, ומשלא עשה כן, עמדה למערער הזכות לבטל את ההסכם.

3.

בית משפט קמא דחה את התביעה על הסף, בציינו כי:

"לאחר שניתן פסק דין המורה על אכיפת ההסכם, תוקפו של ההסכם אינו עוד שנוי במחלוקת, ולא ניתן להורות על ביטולו בטענה כי סכום התמורה לא שולם, אלא לכל היותר יש לנפגע בשל אי קיום פסק הדין האפשרות להגיש הליך לאכיפתו של פסק הדין".

על כך נסב הערעור שלפנינו.

4.

במהלך הדיון הבענו עמדתנו כי נפלה שגגה בהנמקת בית משפט קמא. לטעמנו, משניתן פסק הדין המורה על אכיפת הסכם המכר אזי על בעלי הדין לעמוד בתנאי ההסכם בשינויים המחוייבים, וככל שלא יעשו כן, עומדות לכל צד התרופות על פי כל דין, לרבות סעד הביטול.

5.

המלצנו אפוא למשיב, והוא קיבל המלצתנו, כי הערעור יתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בתובענה.

למען הסר ספק, כל טענות הצדדים שמורות להם, לרבות טענות מקדמיות נוספות שהמשיב רשאי להעלותן, ולרבות טענתו כי המערער התחמק וסירב לקבל את התמורה. אין בפסק דיננו כדי להביע כל עמדה לגבי תוחלת התביעה וסיכוייה לנוכח ההיסטוריה של התיק, כפי שבאה לידי ביטוי במסמכים שצורפו על ידי המשיב לתיק המוצגים מטעמו.

6.

אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שהתביעה תוחזר לבית המשפט המחוזי.

בנסיבות העניין, ולאור האמור לעיל, אין צו להוצאות.