ע"א 4943/02 קרנית קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נ. אגמי אמיל

1.המבקשת נתבעה על ידי המשיבים בבית המשפט המחוזי בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-. המבקשת מבקשת לערער על שתי החלטות של בית המשפט, שניתנו במסגרת בירור התביעה. ההחלטה הראשונה מיום 15.5.02, בה קבע בית המשפט כי יכריע בבקשת המבקשת למינוי מומחה שיקומי רק לאחר שמיעת הסיכומים בתיק. המבקשת מבקשת, כי נורה לבית המשפט להחליט בבקשה זו לאלתר. ההחלטה השניה אף היא מיום 15.5.02, בה החליט בית המשפט להתיר הבאת ראיה מפריכה על ידי התובעים (המשיבים בהליך זה), וזאת לפי סעיף 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. המבקשת מבקשת, כי נורה למחוק את הראיות המפריכות שהוגשו לבית המשפט.

הוחלט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה.

2.המבקשת הגישה ביום 7.7.02 בקשה לעיכוב המשך הדיון בבית המשפט המחוזי. ביום 9.7.02 דחיתי את בקשתה. על כן, הדיון בבית המשפט המחוזי נמשך, וביום 11.7.02 נשמעו סיכומים בעל פה בתיק. עם סיום שמיעת הסיכומים החליט בית המשפט המחוזי כי התיק "נדחה לעיון", וכי פסק הדין יינתן רק לאחר מתן החלטה בבקשה המונחת לפני. בהחלטה אחרונה זו לא קבע בית המשפט המחוזי כי יש למנות מומחה שיקומי. נובע מכך, שבקשתה של המבקשת למנות מומחה שיקומי לאחר שמיעת הסיכומים בתיק נדחתה אף היא.

במצב דברים זה, ברי שהבקשה המתייחסת להחלטה הראשונה כפי שהוגשה במועד הגשתה מתייתרת, שהרי בינתיים שמע בית המשפט המחוזי את הסיכומים. גם לעצם העניין, הגעתי למסקנה שאין להתערב, בשלב זה, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא למנות מומחה שיקומי. במסגרת ערעור על פסק הדין, אם יוגש כזה, תהיה המבקשת רשאית לתקוף את ההחלטה שלא למנות מומחה שיקומי.

3.ביחס לבקשתה השניה של המבקשת, הרי שלבית המשפט המחוזי מסור שיקול דעת רחב האם לאשר הבאת ראיות מפריכות, "וערכאת הערעור לא תתערב בכך, אלא מנימוקים כבדי משקל" (ע"א 365/81 מימון אזולאי נ' גור לביא ואח' , פ"ד לח(4) 125, 132). במקרה הנוכחי לא הוצגו נימוקים מספיקים להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לפיכך, אף בקשתה השניה של המבקשת נדחית.

4.אשר על כן, בקשת רשות הערעור, על שני חלקיה, נדחית. המבקשת תשלם את הוצאות הערעור בסך של 10,000 ש"ח למשיב 1 בלבד.