ע"א 4946/06 צל דוד נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

המערער, יליד שנת 1966, נפגע בתאונת דרכים ביום 29.9.2000, והגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ). פסק-הדין של בית המשפט המחוזי ( כבוד השופטת ש' וסרקרוג ) הכריע בסוגיית גובה הנזק, והוא העומד לפנינו בערעור.

הממצאים והמסקנות של בית המשפט המחוזי

2.

נכותו הרפואית המשוקללת של המערער היא בשיעור של 41%, והיא מורכבת מפריטי נכות בתחום האורטופדי (27.1% משוקלל) ומנכויות נוספות בתחום אף-אוזן-גרון (10%) ובתחום הפסיכיאטרי (10%). בית המשפט לא ראה צורך לקבוע את נכותו התפקודית של המערער – נושא שהועלו לגביו טענות מכאן ומכאן – וזאת כיוון שנמצאו נתונים קונקרטיים בדבר ירידת השכר עקב התאונה. בית המשפט קמא תיאר את ההשתלשלות התעסוקתית של המערער לפני התאונה ולאחריה; במיוחד ראויה לציון כאן העובדה שעובר לתאונה עבד המערער כראש ענף ביצוע בתחום השימור ברשות העתיקות, ולאחר התאונה – ובעקבותיה (לפי קביעת בית המשפט) – הוא פוטר ומצא כעבור זמן, לאחר הסבה מקצועית, עבודה כמתאם שיווק במפעל רהיטים. בית המשפט הוסיף וקבע כי קודם לתאונה השתכר המערער סכום חודשי ממוצע של 13,500 ש"ח (ברוטו, כולל הטבות סוציאליות), וכי לאור הנתונים הנוספים הצריכים לעניין, לרבות שכרו של המערער לאחר התאונה, יש לפצותו בגין הפסד השתכרות בעבר בסכום של 472,957 ש"ח. לגבי העתיד, בחן בית המשפט את אפשרויות הקידום שהיו לו למערער במקום עבודתו ובא לכלל מסקנה כי יש להעמיד את בסיס השכר לצורך החישוב על שילוש השכר הממוצע במשק (16,864 ש"ח לאחר ניכוי 25% מס הכנסה). מנגד, בחן בית המשפט את שכרו של המערער במפעל הרהיטים (כ- 5,000 ש"ח), והניח שבעתיד צפוי שכרו לעלות. לאור כל אלה, ובהתחשב גם בכך ש"הנכות התפקודית, שיש בה כדי להפריע לתובע בכושר השתכרותו, נמוכה במקרה זה מנכותו הרפואית" העריך בית המשפט את הפסד השכר בעתיד בסכום גלובאלי של 800,000 ש"ח.

בית המשפט המחוזי הוסיף ופסק למערער פיצויים בראשי הנזק הבאים: עזרת צד ג' – 80,000 ש"ח; ניידות – 30,000 ש"ח; הוצאות שונות – 50,000 ש"ח; כאב וסבל – 74,033 ש"ח. סך הפיצוי הועמד על סכום של 1,506,990 ש"ח.

הערעור

3.

המערער ממקד את ערעורו במספר נקודות: ראשית, פסיקת פיצוי בלתי-מספק, לטעמו, עבור הפסד השתכרות בעתיד, תוך השענות על הערכה גלובאלית; שנית, הפחתת 25% מס הכנסה מבסיס השכר שלא בדרך של חישוב פרוגרסיבי; שלישית, הימנעות מפיצוי עבור הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים; רביעית, טעות בחישוב הפסד ההשתכרות בעבר. המשיבה, מצדה, סבורה כי פסק-הדין היטיב במאוד עם המערער, וכי אף נפלו בו שגיאות המגדילות את הפיצוי בסכומים ניכרים. עם זאת, המשיבה בחרה שלא להגיש ערעור מטעמה וכל שהיא מבקשת הוא לדחות את ערעורו של המערער.

דין הערעור להתקבל, כפי שיבואר להלן.

חישוב הפיצוי עבור הפסד ההשתכרות

4.

הקושי העיקרי בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי מצוי בפסיקת הפיצוי עבור הפסד השתכרות בעתיד. כאמור, בפסק-הדין תואר מסלול ההתקדמות של המערער ברשות העתיקות ותוארו גם אפשרויות הקידום שעמדו באופק. בהתאם, ולאור נתונים נוספים שהיו בפניו, קבע בית המשפט את בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי העתיד על סכום חודשי השווה לשילוש השכר הממוצע במשק. בית המשפט פסק כי המערער פוטר לאחר התאונה – ובגינה – מרשות העתיקות, וכי שכרו היום נמוך משכרו אז ועומד על סכום חודשי של כ- 5,000 ש"ח. בנמקו את התוצאה שאליה הגיע - פיצוי גלובאלי של 800,000 ש"ח - כתב בית המשפט קמא:

יש לקחת בחשבון את הפוטנציאל האישי הגבוה וכישוריו של התובע ואת יכולת ההשתכרות שלו כמו גם את העובדה כי הנכות התפקודית, שיש בה כדי להפריע בכושר השתכרותו, נמוכה במקרה זה מנכותו הרפואית, במיוחד לאור המהות של חלק מהנכויות. יש לפיכך להניח כי לאור האמור ובעקבות ותק שיצבור התובע במקום עבודתו ב'רהיטי צרעה', או במקום עבודה אחר, תהא עליה בשכרו.

5.

הבחירה של בית המשפט המחוזי לשום במקרה זה את הפסדי ההשתכרות בעתיד באופן גלובאלי – מעוררת קושי. ככלל, במקום שבו קיימים נתונים מספריים ברורים לגבי משכורתו של הנפגע אלמלא התאונה ומשכורתו עקב התאונה, והנתונים משקפים מיצוי של פוטנציאל ההשתכרות , עשוי הפיצוי עבור הפסד ההשתכרות להיות מחושב לפי ההפרש בין ה"אלמלא" לבין ה"עקב". דרך חישוב זו אינה משמשת את בתי המשפט לעיתים קרובות, במיוחד כשמ דובר

בנזקי העתיד, אולם היא אפשרית במקרים מתאימים. במקרה שבפנינו בית המשפט המחוזי בחר בדרך זו לגבי חישוב הפיצוי לעבר אולם לא נזקק לה לגבי העתיד. טעם הדבר הוא, ככל הנראה, היעדר הנתון הנדרש בנוגע למיצוי שכרו של הנפגע בעתיד.

הדרך האחרת המקובלת לחישוב הפסדי ההשתכרות גוזרת את הפיצוי משני מודדים – גובה ההשתכרות של הנפגע אלמלא התאונה ושיעור הפגיעה ביכולת ההשתכרות בעקבות התאונה (באחוזים). בענייננו, כאמור, נמנע בית המשפט המחוזי מלקבוע את שיעור נכותו התפקודית של המערער, אולם בבואו לשום את הפיצוי עבור העתיד הניח בית המשפט שהנכות התפקודית נמוכה מן הנכות הרפואית. בנסיבות המקרה, ספק בעיני אם היה מקום להנחה כזו. בהיעדר ראיות אחרות עשויה הנכות הרפואית ללמד על שיעור הפגיעה התפקודית של הנפגע, אולם יש לבחון תמיד את מידת "התפקודיות" של הנכויות הרפואיות ואת המאפיינים הספציפיים של המקרה ושל הנפגע. בענייננו, לא מצאתי סיבה מבוררת לקבוע שהנכויות של המערער הן נטולות נפקות תפקודית; ועוד נזכיר, כי בית המשפט המחוזי קבע שהמערער פוטר מרשות העתיקות בשל נזקי התאונה, וכן קבע כי המערער ניסה להקטין את נזקיו, עבד כמדריך בתחום המחשבים ולאחר-מכן עבר הסבה מקצועית כמפורט; אולם שכרו – כך נפסק – אינו מגיע כדי השכר ששולם ושהיה משתלם לו אלמלא התאונה. בנסיבות אלה כולם, נראה כי יש מקום לקבוע שהפגיעה ביכולת ההשתכרות היא בשיעור קרוב לנכות הרפואית המשוקללת, לאמור: 40%.

6.

בהתחשב בכל אלה, ובהיעדר נתון על מיצוי ההשתכרות בעקבות התאונה, יש לשום את חישוב הפסדי ההשתכרות בעתיד באופן הבא: בסיס השכר לצורך החישוב בעתיד, לפי קביעתו של בית המשפט המחוזי, עומד על סך של 16,864 ש"ח לחודש. למערער נותרו עוד 27 שנים ושלושה חודשים עד לגיל הפרישה (67 שנים), ועל כן מקדם ההיוון המתאים הוא 223.2061. שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות הוא כאמור 40%. המכפלה היא 16,864 X 40% X 223.2061, והתוצאה: 1,505,659 ש"ח בערכי פסק-הדין של בית המשפט המחוזי. סכום זה יבוא במקום הפיצוי שנפסק למערער על-ידי הערכאה הקודמת בגין הפסד השתכרות לעתיד (800,000 ש"ח). שכר טרחת עורך-הדין שנפסק בבית המשפט קמא יתוקן בהתאם. לאחר שבחנו את יתר טענות הצדדים, מכאן ומכאן, לא מצאנו מקום להתערבות נוספת בפסק-הדין של בית המשפט קמא.

הערעור מתקבל במובן האמור. המשיבה תישא בהוצאות הערעור וכן בשכר טרחת עורך-דין בערכאה זו בסכום של 20,000 ש"ח.

המשנה-לנשיאה

השופטת מ' נאור :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופטת ע' ארבל :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.