ע"א 4984/00 מילובן אם.סי.פי.בע"מ נ. אולג זילברמן

השופט ת' אור :

1.המשיב, יליד 1971, נפגע בתאונת עבודה ביום 13.10.94. בית המשפט המחוזי קבע את אחריות המערערת, מעבידתו, לקרות התאונה. המערערת אינה חולקת עוד על קביעה זו.

בתאונה נפגע המשיב קשות בידו הימנית, הדומיננטית. נגרמה לו חבלת מעיכה קשה וקטיעה של אצבעות שניה, שלישית, רביעית וחמישית של אותה יד. נכותו הרפואית המשוקללת היא בשיעור 47.30%, וכפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, הוא לא יוכל לחזור לעבודתו כפועל תעשייה או כספר.

2.בית המשפט המחוזי קבע את שיעור נכותו התיפקודית ואת הפסד כושר השתכרותו עקב התאונה בשיעור 70% לצמיתות. את כושר השתכרותו של התובע לולא התאונה העמיד בית המשפט המחוזי על שיעור השכר הממוצע במשק. בהתאם לנתונים אלה, קבע בית המשפט שמשך 32 חודשים מאז התאונה בהם לא עבד המשיב מגיע לו פיצוי בסך 200,000 ש"ח, ועבור יתרת התקופה עד יום פסק הדין - תקופה בה חזר לעבוד - סכום של 157,000 ש"ח.

כן קבע בפרט הנזק של הפסד כושר השתכרות בעתיד, עד גיל 65 שנים, פיצוי בסכום של 1,168,000 ש"ח. עוד פסק למשיב בגין הפסד פנסיה, בדרך אומדן, סכום של 150,000 ש"ח.

בנוסף לסכומים האמורים פסק בית המשפט למשיב סכום של 200,000 ש"ח בגין הצורך בעזרת הזולת, ובגין נזק לא ממוני סכום של 250,000 ש"ח. בסך הכל נקבע גובה הנזק בסכום של 2,150,000 ש"ח. מסכום זה הורה בית המשפט לנכות את גימלאות המוסד לביטוח לאומי. את הסכום הנותר לאחר הניכוי, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין, חויבה המערערת לשלם למשיב.

3.המערערת תוקפת בערעורה בעיקר שתי קביעות של בית המשפט אשר שמשו אותו בקביעת שיעור הפיצויים. לטענתה, לא היה מקום לקבוע את כושר ההשתכרות של המשיב לולא התאונה בשיעור השכר הממוצע במשק, וכן לא היה מקום לקבוע הפסד כושר השתכרות בשיעור 70% מגובה השכר.

4.אין להתערב בשיעור כושר ההשתכרות כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. בעת התאונה המשיב טרם רכש מקצוע. הוא היה בן 23 שנים בלבד ועתידו היה לפניו. גם אופן שיקומו לאחר התאונה, כשהחל לעבוד בסוכנות ביטוח, על אף מומו, תומך בהנחה שלולא התאונה היה מגיע להשתכרות כדי השכר הממוצע במשק.

לעומת זאת, יש ממש בטענה שלא היה מקום לפסוק למשיב הפסד כושר השתכרות בשיעור 70%. כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, החל מיולי 1997 מועסק המשיב בסוכנות ביטוח ומשכורתו מגעת כדי 3,500 ש"ח לחודש. אין המדובר בעבודה חד פעמית או קצרה, אלא לאורך תקופה של שנים. יש בכך להצביע לכאורה על כושר השתכרות של המשיב במצבו הנוכחי בשיעור האמור, המהווה קצת למעלה ממחצית השכר הממוצע במשק ביום פסק הדין. בהתחשב בנתון זה ובשיעור נכותו הרפואית של המשיב כאמור, לא יהיה זה מקפח כלפיו אם הפסד כושר השתכרותו יקבע בשיעור של 50% ולא בשיעור של 70% כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי.

5.נתון זה משפיע על הפסד ההשתכרות בעבר, החל מיולי 1997 בו החל המשיב להשתכר ועד למועד פסק הדין. במקום הסכום של 157,000 ש"ח שנזכר לעיל בפיסקה 2 יבוא הסכום של 112,150 ש"ח (במעוגל), דהיינו הפחתה של סכום בשיעור 44,850 ש"ח; ובגין הפסד כושר השתכרותו בעתיד, במקום הסכום של 1,168,000 ש"ח יבוא הסכום של 834,285 ש"ח, דהיינו הפחתה של 333,715 ש"ח.

6.בכל יתר טענות המערערת לא מצאתי עילה להתערב בפסק הדין.

התוצאה היא, ששיעור נזקיו של המשיב בתאונה יופחת בסכום של 378,565 ש"ח. מהסכום המתקבל יופחתו גימלאות המוסד לביטוח לאומי ליום פסק הדין בבית המשפט המחוזי. אם תתקבל יתרה לזכות המשיב, המערערת חייבת בתשלומה למשיב בצירוף הוצאות המשפט, ושכר טרחת עורך דין בשיעור 17.5% ומע"מ מחושב על הסכום לתשלום. והיה ולא יוותר סכום לתשלום לאחר ניכוי גימלאות המוסד לביטוח לאומי, ישא כל צד בהוצאותיו.

האמור בפיסקה זו בא במקום האמור בפיסקה 15 של פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים. הנ ש י א

המשנה לנשיא ש' לוין :

אני מסכים. המשנה לנשיא

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.