ע"א 4996/07 מחמוד עבד אללה ביאדסי נ. רבחי אחמד לחאם

מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' בר-זיו ) מיום 11.4.07, וזאת עד למתן פסק-דין בערעור שהוגש לבית משפט זה (ע"א 4996/07).

בתמצית, יצוין כי במקרה הנוכחי עניין לנו במספר רב של צדדים המתחרים ביניהם על זכויות הבעלות בשטח של 8 דונם מתוך חלקת מקרקעין המצויה בבקה אלג'רבייה (להלן: החלקה ). בית המשפט המחוזי לאחר שבחן את הראיות שהוצגו בפניו, הורה על חלוקת זכויות הבעלות בחלקה בין מספר מתדיינים, תוך שנקבע כי שלושת המבקשים דכאן אינם בעלי זכויות כלשהן בחלקה שבמחלוקת, ואינם זכאים להירשם כבעלים של חלק ממנה. כנגד פסק הדין האמור ערערו המבקשים לבית משפט זה. בד בבד הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע, אשר נדחתה באופן חלקי, עת נקבע כי פסק הדין יעוכב עד ליום 15.7.07.

בגדרי הבקשה שבפניי טוענים המבקשים, כי סיכויי הערעור הינם טובים מאד, וכי מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובתם, שכן אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, עלול להיגרם להם נזק בלתי הפיך, מאחר ובית המשפט "קבע זכויות במקרקעין באופן מעוות ובניגוד לחומר הראיות שהונח בפניו ובניגוד לכל דין". לאור זאת התבקש בית משפט זה לעכב את רישום הזכויות במקרקעין בחלקה נשואת המחלוקת, וכן לעכב כל הליך שמטרתו פירוק השיתוף בחלקה האמורה.

דין הבקשה להידחות.

בית המשפט אינו נוטה כענין שבשגרה לעכב ביצועו של פסק דין ואגב כך למנוע מהזוכה ליהנות מפרי זכייתו. לכן, "הגשת ערעור כשהיא לעצמה אינה מונעת מבעד לזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול לפי פסק הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש שבית המשפט לערעורים ימנע מבעד הזוכה לפעול לפי פסק הדין ולו רק באופן זמני, נושא בנטל ואין זה קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב" (בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב , פ"ד מ(1) 668; כן ראו, עע"ם 9177/01 אחים שרבט נ' עיריית תל-אביב , פ"ד נו(2) 163). על דרך הכלל יעוכב ביצוע פסק הדין לתקופת הערעור, אך אם יוכח כי סיכויי הערעור הינם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש.

באשר לעניינם של המבקשים במקרה הנוכחי - אף אם אניח, מבלי שאדרש לקבוע מסמרות בענין, כי סיכויי הערעור מאוזנים. סבורני כי לא עלה בידם להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. המבקשים אמנם טוענים באופן כללי כי עשוי להיגרם להם נזק בלתי הפיך, אך הם לא מפרטים מה טיבו של אותו נזק. כל אשר נשמע בפיהם הוא טענות באשר לאופן שבו בית משפט קמא ניתח את חומר הראיות שהוצא בפיו. אלא, שבכך לא עלה בידם להרים את הנטל, הכבד יש לומר, המונח על כתפיהם. זאת ועוד, בפיסקה 39 לפסק הדין נקבע במפורש כי המחלוקת בענין חלוקת החלקה ופירוק השיתוף בה תתברר בתובענה נפרדת, אשר נדונה בבית משפט השלום בחדרה (ת.א. 5014/94). מכאן, שממילא מתייתר הצורך לדון בסעד השני לו עותרים המבקשים – לעכב את ביצוע פירוק השיתוף בחלקה. זאת ועוד, ככל שמדובר במבקשים 3-2, הרי שמעיון בפסק הדין של בית משפט קמא לא עולה כי השניים הקימו מבנה מגורים על השטח או ביצעו בו פעולות אחרות, כך שהעברת זכויות הבעלות בו לאחרים עשויה להיסב להם נזק בלתי הפיך. כל שנאמר הוא, כי הם רכשו חלקים מן החלקה ביום 1.11.93, תפסו בה חזקה וגדרו אותה (שם, פיסקה 7). באשר למבקש 1, מן האמור בפסק הדין של בית משפט קמא עולה כי הוא רכש יחד עם אחיו, מוחמד ביאדסי, שטח של 1,600 מ"ר מתוך החלקה, לגביו ממילא ניתן פסק דין הצהרתי לפיו מוחמד ביאדסי הוא בעל הזכויות בו ורשאי להירשם כבעליו. כן טוענים השניים כי הם רכשו שטח קרקע נוסף בגודל של 400 מ"ר. אולם, לטענתם הם עדיין לא תפסו חזקה בשטחים אלו (פיסקה 6 לפסק הדין). בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית משפט קמא טען המבקש 1 כי הלכה למעשה הוא בנה מבנה מסחרי בין שלוש קומות, אשר נמצא בשימוש החל משנת 2002. אלא, שאין זה ברור אם אותו מבנה הוקם על השטח בן 1,600 מ"ר שלגביו ממילא ניתן פסק הדין ההצהרתי, או על השטח הנוסף בן 400 מ"ר, אשר המבקש 1 טוען לבעלות עליו. לא זו אף זו, בבקשה הנוכחית, לא אוזכר, ולוּ

במילה אחת, אותו מבנה מסחרי. בנסיבות אלו, דעתי היא כי לא עלה בידם של שלושת המבקשים להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.