ע"א 4996/14 זאב כהן נ. עזבון יחזקאל אריה פישלזון ז"ל

1.

בפניי בקשה אשר כותרתה היא "בקשה לעיכוב ביצוע" החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד סג"נ א' יעקב ) מיום 16.6.2014 שניתנה בה"פ 21317-07-10 במסגרת בקשה "למתן הוראות", אותה הגישו המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים ).

2.

מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה כי המבקשים זכאים לתשלום שכר מתכננים בגין תוכנית המתייחסת לקרקע בשטח של 375 דונם אותה הכינו בהתאם להסכם שנכרת ביום 31.3.1989 בין המבקשים לבין המשיבות 4-3. מהבקשה עולה כי על המקרקעין היו רשומות הערות אזהרה בדבר חוב שכר המתכננים, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.10.2010. המשיבים ביקשו להמיר את הערת האזהרה בערבות בנקאית בגובה החוב הנטען. בית המשפט קיבל את בקשתם וביום 22.12.2013 הפקידו המשיבים 2-1 ערבות בנקאית בסכום של 476,453 ש"ח. לאחר ההפקדה נמחקו הערות אזהרה בהתאם לצו בית המשפט מיום 26.12.2013.

בהמשך לאמור, הגישו המשיבים "בקשה למתן הוראות" לגבי אופן חישוב שכר המתכננים בשל מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים לעניין שיעורי הריביות וכן לעניין החלקות אשר בגינן קמה על המשיבים חובה לשלם את שכר המתכננים. בית המשפט קיבל את הבקשה בעיקרה וקבע כי חלקות המקרקעין לגביהן חלה חובת התשלום הן אך החלקות הכלולות בהסדר, בשונה מהחלקות אשר אינן כלולות בו, מאחר ורק לגבי הראשונות בוצע מימוש והגיע מועד התשלום, ולגבי האחרונות (החלקות שאינן כלולות) טרם הגיע מועד המימוש ולפיכך גם טרם הגיע מועד התשלום. כמו כן קיבל בית המשפט את עמדת המשיבים באשר למועד בו קמה חובתם לשלם את שכר המתכננים, זאת לעניין שיעורי הריבית והפרשי ההצמדה.

3.

על החלטת בית המשפט הגישו המבקשים ערעור. למען הזהירות, הוסיפו המבקשים כי אם לא עומדת להם זכות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, מוגש הערעור אף כבקשת רשות ערעור. יודגש, כי אין בהחלטה זו משום אישור ללגיטימיות של מהלך זה של המבקשים, או לכך שקיימת להם זכות ערעור. לצד הערעור הוגשה הבקשה שבפניי במסגרתה עותרים המבקשים, הלכה למעשה, לעכב את שחרור הערבות הבנקאית עד להחלטה בערעור; כלומר הם מבקשים שיינתן להם סעד זמני לתקופת הערעור ואין מדובר בעיכוב ביצוע ההחלטה עליה מערערים כפי שהמבקשים הכתירו את בקשתם.

בבקשה טוענים המבקשים כי אם תושב הערבות הבנקאית לידי המשיבים קיים חשש ממשי כי אם יתקבל ערעורם הם לא יוכלו לגבות את שכרם מהמשיבים. את טענתם זו תומכים המבקשים באמור בסיכומי המשיבים שהוגשו לבית המשפט המחוזי, לפיהם אין באפשרותו של המשיב 1, אשר הלך לעולמו, וילדיו לשאת בתשלומי שכר המתכנן בגין החלקה שאינה כלולה (חלקה אשר לגביה קיימת מחלוקת האם כבר קמה החובה לשלם שכר מתכננים), זאת טרם מימושה.

לטענת המבקשים חובם של המשיבים הוא חוב לתשלום שכר מתכנן בגין עבודתם שבוצעה בין השנים 2002-1987 ואשר הם לא שילמו תמורתה אף את הסכומים אשר אינם נתונים במחלוקת. לטענת המבקשים, המשיבים מנסים להשתמט לאורך השנים פעם אחר פעם מתשלום חובם. לשיטת המבקשים לולא נרשמו הערות האזהרה על המקרקעין בהתאם לצו בית משפט שכרם לא היה משתלם להם כלל. לטענתם, משהומרו הערות האזהרה בערבות הבנקאית, הם חוששים כי שחרורה של הערבות הבנקאית עשוי להביא למצב בו אם יתקבל ערעורם הם לא יוכלו לגבות את חובם. באשר לסיכויי הערעור נטען כי הם טובים מאחר שבית המשפט המחוזי שגה בקביעותיו לעניין חישוב תקופת הריבית ואף ביחס לקביעה באשר לחלקות אשר לגביהן חלה חובת תשלום.

4.

המשיבים טוענים בתגובתם כי בקשה זו היא למעשה בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, מאחר שהחלטת בית המשפט המחוזי עסקה באופן חישוב החוב ואין בצידה הוראה אופרטיבית. לשיטתם, הערות האזהרה והערבות שהופקדה תחתן נועדו להבטיח את פירעון חובם למבקשים. ואולם, משפסק בית המשפט את סכום החוב הנכון הרי שאין מקום להפקיד ערבות בגין מלוא דרישת המבקשים אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בקשתם של המבקשים, טוענים המשיבים, כמוה כבקשה להטלת עיקול לתקופת הערעור. לשם כך, טוענים המשיבים, היה על המבקשים להראות כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתם. לטענת המשיבים, המבקשים סירבו להצעות שונות שנועדו להבטיח את חובם וכל מטרתה של הבקשה אינה אלא להסב להם נזק. אף באשר לסיכויי הערעור טוענים המשיבים כי הם נמוכים וכי כתב הערעור כלל אינו מבסס את טענת המבקשים כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעותיו. עוד נטען כי בכל מקרה נותרה בתקפה הערת אזהרה הרשומה על חלקה שאינה כלולה, וכי למשיבים נכסי מקרקעין שניתן להיפרע מהם.

עמדת המשיבות 4-3 היא כי אין מקום לשחרר את הערבות הבנקאית חרף סיכויו הקלושים של הערעור, וזאת על מנת למנוע מצב בו יהיה קושי בגביית שכר המתכננים לאחר שכבר הוצאו היתרי הבניה, היה וערעורם של המבקשים יתקבל.

5.

לאחר העיון בבקשה ובתגובות לה, הגעתי למסקנה כי נוכח מכלול הנסיבות במקרה דנא, דינה של הבקשה להתקבל בכפוף לאמור בפסקה 6 להלן. בראשית הדברים יצוין שוב, כי אין בהחלטתי זו משום הבעת עמדה בשאלה האם המבקשים נקטו בהליך ההשגה הנכון. ככל שהמשיבים סבורים שהמבקשים לא נקטו בהליך ההשגה הנכון, פתוחה דרכם להגיש בקשה בנדון.

עניינם של הצדדים וההסכם שנכרת בניהם התברר בהרחבה בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כבר במסגרת ה"פ 1258/04 (החלטה מיום 13.2.2006). בהמשך להחלטה זו סבר בית המשפט כי יש מקום להורות על רישומן של הערות אזהרה לטובת המבקשים על המקרקעין על מנת להבטיח את תשלום שכרם. כאמור לעיל, מאוחר יותר הומרו הערות אזהרה אלו בערבות בנקאית שהופקדה על ידי המשיבים. סבורני כי נוכח ההסכם שנכרת בין המבקשים לבין המשיבות 4-3 וההסדר הקבוע בו לעניין תשלום שכרם של המבקשים, ובנסיבות הנוכחיות, כאשר הערות האזהרה נמחקו ובמקביל חלה התקדמות בהליכי התכנון והבניה, שחרורה של הערבות הבנקאית עלול לעקר את ההסדר המעוגן בחוזה לעניין תשלום שכר המתכננים והסעדים שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת ה"פ 1258/04.

לפיכך מתקבלת הבקשה ונקבע כי אין להשיב לידי המשיבים את הערבות הבנקאית שהפקידו, בכפוף לאמור בפסקה 6 להלן. עם זאת, ככל שערבות זו "מכסה" גם את הסכום שנקבע כי המבקשים זכאים לו בכל מקרה, ואם בפועל ישולם סכום זה למבקשים, ניתן יהיה להפחית את סכום הערבות בהתאם.

6.

על מנת להבטיח את נזקי המשיבים כתוצאה מהותרת הערבות הבנקאית בתוקפה למקרה שערעורם של המבקשים יידחה, או אם הוא יימחק מכל סיבה שהיא, יפקידו המבקשים עד ליום 14.8.2014 סך 25,000 ש"ח בקופת בית המשפט (זאת בנוסף להתחייבות שאינה מוגבלת בסכום שהגיש המבקש 1). אם לא יופקד סכום זה במועד, ניתן יהיה להחזיר למשיבים את הערבות הבנקאית.