ע"א 5/87 דוד ליפשיץ נ. שושנה לוי

בפני בקשה למתן החלטה להסרת עיקול. העיקול הוצא בצו עיקול מיום 19.2.89 על ידי כבוד השופט מ' אלון (כתוארו אז) לטובת המשיב, על דירה הרשומה על שם המבקשת. כל זאת, להבטחת החזר הכספים שקיבלה המבקשת מהמשיב על פי פסק הדין בת.א. 662/85 בבית המשפט המחוזי בירושלים למקרה וערעורו של המשיב (ע"א 5/87) יתקבל.

פסק הדין נסב על ליקויים שנתגלו בדירתה של המבקשת, דירה אותה רכשה מהמשיב, קבלן לשעבר. הליקוי העיקרי בדירה נבע מכך שבורות הביוב המצויים סמוך לדירתה של המבקשת עלו על גדותיהם והציפו את דירתה במי שופכין. באוגוסט 1984 אירעה הצפה גדולה שגרמה נזק חמור לתכולת דירתה. פסק הדין קבע פיצויים לטובת המבקשת.

במסגרת הערעור והערעור שכנגד, טען המערער לגופו של עניין כי בית המשפט טעה בקביעת העובדות ובפירוש החוק והסיק מסקנות בלתי נכונות מחומר הראיות.

בסיכומו של דבר, הערעור התקבל חלקית בנוגע לערעור העיקרי וכן הערעור שכנגד התקבל גם הוא באופן חלקי. כל יתר ההשגות על הערעור והערעור שכנגד נדחו. משמעות הדברים היתה, כי סכום הפיצוי שנפסק למבקשת הופחת בסעיף מסוים, אך מנגד, ערעורה שכנגד התקבלה ביחס לחיוב בריבית. פסק הדין בערעור (ע"א 5/87) ניתן בתאריך 14.6.88.

ביום 3.11.98 הוגשה בקשה לביטול העיקול ובה נטענה על ידי המבקשת כי ההליכים בתיק זה נסתיימו, כולל הליך הערעור, ועל כן אין מקום להשאיר את צו העיקול על הנכס ויש לבטלו.

טוענת המבקשת, כי המדובר בעיקול שהוטל לפני כ12- שנה וכי ההחלטה האחרונה בתיק זה ניתנה ב20.12.98-, שם קבע בית המשפט כי על המשיב, המערער בע"א 5/87, להשיב לבקשה לביטול עיקול תוך חמישה-עשר יום ממועד ההמצאה.

המבקשת מציינת כי עד לתאריך הגשת בקשה זו, 25.5.99, לא הגיעה כל תגובה מהמשיב.

לבסוף, טוענת המבקשת, כי עיכוב הסרת העיקול בתיק זה מעכב את המבקשת מלהעביר את זכויותיה בדירה.

לאחר שקילת מכלול הנסיבות, נחה דעתי כי יש להעתר לבקשת המבקש ולהסיר את צו העיקול, וזאת מהטעמים שיפורטו.

ראשית, דין הוא, כי נטל השכנוע בבקשה לביטול עיקול רובץ על מבקש העיקול. סדרי הדין בבקשת הביטול הם כסדרי בדין בבקשה המקורית, כאילו הוזמן המבקש מלכתחילה לדיון בבקשה למתן צו העיקול הזמני (רע"א 8420/96,

מרגלית נגד משכן , טרם פורסם).

שנית, עיון בתיק מלמד, כי אין כלל צורך לדון בהיבט של ביטול של צו העיקול, שכן עניין לנו בפקיעת צו העיקול ולא בביטולו כאמור.

מקום שתובענה נדחתה, נמחקה או הופסקה, או שפסק הדין בוצע, פוקע צו העיקול (תקנה 373 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-).

כאשר פוקע צו העיקול, זכאי הנתבע לתבוע את מימוש הערובה שהמציא התובע על פי צו העיקול. הנתבע אינו חייב, מבחינה עיונית, להגיש בקשה לביטול צו העיקול, כדי לקבל אישור בכתב ממזכירות בית המשפט לצורך הצגתו לפני המחזיק, שהרי צו העיקול פגע מעליו.

שלישית, הוגשה הודעה לבית המשפט בתאריך 3.2.99 ממשרדו של עו"ד חיים קהן ז"ל אשר טיפל בזמנו בתיק וייצג את המשיבה, וממנה עולה כי למיטב ידיעתו, המשיב, אשר היה בן 80 בעת קבלת צו העיקול בשנת 1987, אינו עוד בן החיים. כמו כן עולה, שם, כי הודעת הבקשה לביטול העיקול נמסרה ליורשי המנוח באמצעות הפקס'.

כללו של דבר: המשיב לא הגיב לבקשת המערער בשתי הזדמנויות במשך תקופה של מעל לשנה, זאת כאשר נטל השכנוע רובץ על כתפיו של מבקש העיקול, היינו המשיב. בנוסף, כאמור, התקבלה הודעה מעורך דין שמשרדו טיפל בתיק כי למיטב ידיעתו המשיב אינו עוד בין החיים, וכי יורשיו של המנוח יודעו ואף הם לא הגיבו לבקשה. כל זאת כאמור, על רקע העובדה שפסק הדין המקורי שבגינו הוטל העיקול בוצע, ועל כן מדובר בפקיעה שמייתרת בקשת ביטול פורמלית.

לפיכך, בשים לב לשיקולים אלה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הוא עם המבקש וכי יש להסיר את צו העיקול.