ע"א 5014/17 רבקה אייפרמן נ. חנניה בן מנחם

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי ) מיום 7.5.2017 בת"א 41200-10-16 אשר קיבל את תביעת המשיב לאכיפת הסכם מכר מקרקעין שנכרת בינו ובין המערערת.

1.

המערערת והמשיב התקשרו בהסכם בו התחייבה המערערת למכור למשיב חלקת קרקע בבעלותה בפרדס חנה (להלן: הקרקע ). בין הצדדים הוסכם כי התמורה בגין הקרקע תשולם במספר תשלומים שהאחרון מביניהם יועבר בתוך 60 ימים מיום כריתת ההסכם. עוד הוסכם כי לא ייראו בצד שלא מילא במועד התחייבות שנטל על עצמו כמי שהפר את ההסכם, כל עוד לא חלפו 10 ימים מהמועד שהיה עליו לקיים את חיובו (להלן: תקופת החסד ). מנגד, כך נקבע, איחור העולה על 10 ימים במילוי התחייבות ייחשב להפרה יסודית של ההסכם. ביום 6.10.2016, פנה בא כוחו של המשיב לבא כוחה של המערערת וביקש להעביר לו את התשלום האחרון בעבור הקרקע. זאת בטרם שהספיק בא כוח המערערת להודיע לו כי ההסכם מבוטל בגין איחור העולה על 10 ימים בהעברת התשלום האחרון. ימים ספורים לאחר מכן ניסה המשיב להעביר לבא כוח המערערת באמצעות שליח את התשלום האחרון בשיק בנקאי, אך בא כוח המערערת סירב לקבלו. בעקבות זאת, הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי תביעה בה טען כי לא איחר להעביר את התשלום האחרון בעבור הקרקע ועתר לאכיפת ההסכם.

2.

בית המשפט קמא דחה את טענת המערערת לפיה בא כוחו של המשיב פנה לבא כוחה במטרה להעביר לו את התשלום האחרון בעבור הקרקע לאחר שכבר חלפו מעל 10 ימים מהמועד שנקבע להעברת התשלום. בית המשפט קמא קבע כי ההסכם בין המערערת והמשיב נחתם ביום 26.7.2016 וכי מניין 60 הימים מתאריך זה הסתיים ביום שבת שחל בתאריך 24.9.2016. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי על פי סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, תקופה המסתיימת ביום מנוחה יראו אותה כאילו הסתיימה ביום החול שבא לאחריו. לפיכך קבע בית המשפט קמא כי המועד האחרון לביצוע התשלום הסופי בעבור הקרקע חל ביום בתאריך 25.9.2016, וכי מיום זה ואילך יש למנות את עשרת הימים שבהם היה באפשרותו של המשיב לבצע את התשלום מבלי שהדבר שייחשב כהפרה של ההסכם. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי בהתחשב בכך שבימים 3.10.2016 ו- 4.10.2016 חל ראש השנה, הסתיימה תקופת החסד להעברת התשלום האחרון ביום 7.10.2017, קרי, יום לאחר שבא כוח המשיב הציע להעביר את התשלום האחרון בגין הקרקע, ולפיכך לא הייתה המערערת רשאית לבטל את ההסכם. מטעמים אלו קיבל בית המשפט את התביעה והורה למערערת למסור למשיב את כל המסמכים הדרושים לרישום הקרקע על שמו.

3.

המערערת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא ועמו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשה לעיכוב ביצוע טוענת המערערת כי בפסק דינו של בית המשפט קמא נפלה טעות במניין הימים, שכן גם בהנחה כי מניינה של תקופת החסד החל ביום 25.9.2016, סיומה של תקופה זו הגיע ביום 5.10.2016, קרי, יום לפני המועד שבו פנה בא כוחו של המשיב אל בא כוחה בבקשה להעביר את התשלום האחרון בגין הקרקע. לטענת המערערת, העובדה שראש השנה חל בימים שבימים 3.10.2016 ו- 4.10.2016 אינה משנה ממסקנה זו, שכן ימים אלו נכללים בתוך תקופת החסד ולפיכך אינם מאריכים אותה. המערערת סבורה כי בפסק דינו של בית המשפט קמא נפלה בהקשר זה טעות ברורה ומכאן שסיכויי הערעור טובים. עוד טוענת המערערת כי אם תידחה הבקשה לעיכוב ביצוע והערעור יתקבל יהיה צורך לבטל את רישום זכויותיו של המשיב בקרקע. ביטול זה, כך טוענת המערערת, יהיה מורכב ועלול לעורר שאלות מיסוי נכבדות. עוד נטען כי רישומו של המשיב כבעלים של הקרקע עלול להטעות רשויות וצדדים שלישיים. מנגד, כך נטען, למשיב לא ייגרם נזק של ממש מעיכוב ביצועו של פסק הדין. מטעמים אלו סבורה המבקשת כי גם מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה.

4.

בתשובה לבקשה לעיכוב ביצוע טוען המשיב כי יש לפרש את הסכם המכר באופן המאפשר לו להעביר את התשלום האחרון בעבור הקרקע בתוך 70 ימים מיום החתימה ומכאן שבדין נקבע כי הוא לא איחר בהעברת התשלום. עוד טוען המשיב כי אפילו איחר בהעברת התשלום האחרון מדובר באיחור קל ביותר אשר אינו מצדיק את ביטול ההסכם. המשיב מוסיף וטוען בהקשר זה כי החלטתה של המערערת לבטל את הסכם המכר לא נבעה מהאיחור הנטען בהעברת התשלום האחרון אלא משיקולים אחרים ובראשם שיקולי מס. לפיכך טוען המשיב כי ביטול ההסכם על ידי המערערת נעשה בחוסר תום לב ומכאן שסיכויי הערעור נמוכים. עוד טוען המשיב כי הוא כבר העביר את מרבית התשלום בעבור הקרקע ואף שילם מיסים בגין רכישתה ולפיכך עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא יגרום לו לנזק כבד, וזאת בניגוד למערערת שלא תיפגע בצורה משמעותית אם הקרקע תעבור לידיו. מטעם זה סבור המשיב כי מאזן הנוחות אינו נוטה באופן מובהק לטובת המערערת וכי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. לחלופין מציע המשיב כי פסק דינו של בית המשפט קמא יעוכב בכפוף להפקדת כספי התמורה ששולמו עד כה בעבור הקרקע וערובה בסך מיליון ש"ח בקופת בית המשפט.

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע. הטעם העיקרי לכך הוא שלכאורה נפלה בפסק דינו של בית המשפט קמא טעות במניין ימי תקופת החסד ועל כן נראה לכאורה כי המשיב אכן אחר בהעברת התשלום האחרון בעבור הקרקע. ויודגש - אין הכרח שמכך תיגזר תוצאה שונה מזו שאליה הגיע בית המשפט קמא אך משנראה כי הנימוק עליו ביסס בית המשפט קמא את מסקנתו בדבר אכיפת הסכם המכר הינו לכאורה שגוי ובהינתן הקשיים שעלולים להתעורר באם לא יעוכב פסק הדין, נראה כי יש מקום לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע בכפוף לכך שהמערערת תפקיד בקופת בית המשפט המחוזי את כספי התמורה שכבר קיבלה מהמשיב וזאת עד להכרעה בערעור. עוד יש מקום להורות כי הצו הארעי שניתן בהחלטתו של בית המשפט קמא ביום 1.11.2016 ימשיך לעמוד בתקפו עד להכרעה בערעור.

אשר על כן, ביצועו של פסק-הדין נושא הערעור מעוכב בזאת בכפוף לכך שהמערערת תפקיד בקופת בית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 30 ימים את מלוא סכומי התמורה שקיבלה מן המשיב עבור הקרקע.

אין צו להוצאות בבקשה.