ע"א 5052-23 ע"א 5052-23

הערעור מתמקד בקביעת פסק הדין של בית המשפט המחוזי שלפיה מתוך סך של 4 מיליון ש"ח שנקבע כפיצוי לקבוצה, במסגרת ההסדר יוקצה סך של 200,000 ש"ח לתרומה למכרז לעיוור בישראל. קביעה זו מנוגדת להוראה מפורשת בסעיף 20 (ג)(2) לחוק תובענות יצוגיות, התשס"ו-2006, המורה על העברת כספים שנפסקים כסעד לטובת הציבור בתובענות יצוגיות, לקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד. הערעור מתקבל אפוא במובן זה שאותו סכום – 200,000 ש"ח, יועבר לקרן, ולא למרכז לעיוור בישראל.

בעקבות כמה מקרים שבהם נפלה טעות בהקשר זה, נשוב לצטט ולשנן את הוראות סעיף 20 (ג)(2) לחוק הנ"ל, זו לשונה: "הורה בית המשפט על מתן סעד כספי לטובת הציבור, יורה על העברת הכספים המיועדים לכך לקרן שהוקמה מכוח סעיף 27 א'; בית המשפט ייעד את הכספים לתחום הקרוב לנושא התובענה הייצוגית שהוגשה; נוכח בית המשפט כי העברת הכספים לתחום קרוב כאמור אינה מתאפשרת בנסיבות העניין, רשאי הוא להורות כי הכספים ייועדוט לתחום אחר, הקרוב ככל האפשר לנושא התובענה" (ההדגשה הוספה, מן הראוי לשננה).

גובה הגמול (בסך של 120,000 ש"ח בצירוף מע"מ), ושכר הטירחה (בסך של 700,000 ש"ח) הם אכן בשיעור גבוה. מצאנו טעם בהסתייגויותיה של המערערת, סכומי הכסף אכן על הצד הגבוה, אך לא במידה שתצריך, על-פי ההלכה הפסוקה, את התערבותנו.

הערעור מתקבל אפוא, בעיקרו, לפי האמור לעיל.

אין צו להוצאות בערעור.