ע"א 5101/09 יוסף סאלם עבוד נ. אחמד חסן בדארנה

לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של כב' הרשם מרזל מיום 4.11.2009 לפיה נדחתה בקשת המערער לביטול פסק-דין בדבר דחיית ההליך שבכותרת באין הפקדת עירבון. הבקשה לעיון חוזר נועדה במהותה להוביל להחיאת ההליך. בפתח הדברים ייאמר כי ראיתי לדחות את הבקשה. להלן טעמיי לכך.

1.

ביום 17.6.2009 הגיש המערער לבית-משפט זה ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, לפיו נדחתה תביעתו להורות על רישום חלקת המקרקעין נשוא המחלוקת בין הצדדים על-שמו. הודעת הערעור הוגשה על-ידי בא-כוחו של המערער דאז אשר ייצגו בהליך שהתקיים לפני בית-המשפט המחוזי (להלן: בא-כוחו לשעבר של המערער ). בסמוך לאחר פתיחת ההליך, נקבע עירבון בתיק על סך של 25,000 ש"ח. העירבון לא הופקד במועד שנקבע לכך, והודעת המזכירות בדבר רישום ההליך לדחייה אף היא לא זכתה להתייחסות. בהתאם לכך, הורה כב' הרשם מרזל ביום 13.8.2009 על דחיית הערעור באין הפקדת עירבון.

2.

ביום 30.9.2009 הגיש המערער, באמצעות בא-כוחו לשעבר, בקשה לביטול דחיית ההליך מחמת אי הפקדת עירבון. בבקשה טען בא-כוח המערער דאז, כי נעדר ממשרדו כל פגרת הקיץ, וכי בשל היעדרותו מהעבודה לא הועברה במועדה הערבות הבנקאית שהוציא המערער עבור ההליך בבית המשפט העליון. בהחלטתו מיום 4.11.2009 דחה כב' הרשם מרזל את הבקשה לביטול פסק-דינו. נקבע כי לא ניתן הסבר מניח את הדעת להעדר הפקדת העירבון במועד, ואף לא ניתן הסבר מספיק מדוע הבקשה לביטול פסק-הדין הוגשה רק ביום 30.9.2009.

3.

ביום 13.5.2010 – למעלה מחצי שנה לאחר מתן החלטתו האחרונה של כב' הרשם מרזל – הוגשה הבקשה לעיון חוזר שלפניי. הבקשה הוגשה על-ידי בא-כוחם החדש של המערער, עו"ד א' תוסיה-כהן, וצורף לה תצהיר של רעיית המערער. בתצהירה טוענת אשת המערער כי הבקשה הקודמת לביטול פסק-הדין שדחה את ההליך, הוגשה על-ידי בא-כוחם הקודם ללא ידיעתם; וכי רק בחודש פברואר 2010 גילה המערער בדיעבד כי בא-כוחו הקודם התרשל במילוי תפקידו ולא הפקיד במועד את הערבות הבנקאית שמסר לידיו המערער, דבר שהוביל לדחיית ההליך. לפי הנטען, בא-כוחו הקודם של המערער סירב לשלוח אליו את החומר שבתיק ואת כתב הערבות הבנקאית שהוצא בשעתו לטובת ההליך שבכותרת. נוכח ההתנהלות האמורה, הגיש המערער בחודש מרץ 2010 תלונה כנגד בא-כוח הקודם ללשכת עורכי-הדין. נטען כי רק לאחרונה הצליח בא-כוחו החדש של המערער לקבל אישור לצורך ביטול הערבות הבנקאית שהוצאה בשעתו, והושגה ערבות בנקאית חדשה שניתן להפקידה באם יוחלט על החייאת ההליך שבכותרת. טענת המערער הינה כי נפל קורבן להתרשלות עורך-דינו הקודם, וכי אף אם עומדת לו הזכות לתובעו בנזיקין, לא יהיה בסעד הכספי שיתקבל כדי להחזיר לבעלותו את חלקת המקרקעין נשוא הסכסוך בין בעלי-הדין. לפיכך, ביקש המערער כי אורה על החיאת ההליך בכפוף להפקדת הערבות הבנקאית בתוך 3 ימים.

4.

בקשה זו דינה להידחות. ראשית, שאלה היא האם בידיי הסמכות להיזקק לבקשה לעיון חוזר לאחר שניתן פסק-דין בדבר דחיית הערעור בהעדר הפקדת עירבון. מכל מקום, אף אם בידיי סמכות כאמור, לא מצאתי בנסיבות העניין הצדקה להעתר לבקשה. יוער כי טענותיו העובדתיות של המערער אינן נתמכות בתצהיר משלו, אלא בתצהיר של אשתו הטוענת כי העניינים נשוא הבקשה ידועים לה ממקור ראשון. בבקשה לא הוצג כל הסבר להעדר תצהיר של המערער עצמו. חסר זה מעורר תהייה בהתחשב בכך שעל התכתובות עם עורך-הדין הקודם חתום המערער בעצמו ולא אישתו. מכל מקום, אף אם אניח לצורך הדיון כי המתואר בתצהירה של אשת המערער משקף את אופן התרחשות האירועים שקדמו להגשת הבקשה שלפניי, הרי מהתצהיר עולה כי לכל המאוחר באמצע חודש מרץ 2010, כבר ידע המערער על אי הפקדת הערבות הבנקאית במועדה ועל דחיית ההליך שבכותרת בגין כך. אף-על-פי-כן, לא הוצג בתצהיר טעם משכנע מדוע השתהה המערער כחודשיים עד להגשת הבקשה שלפניי באמצע חודש מאי 2010. טענת אשת המערער לפיה המערער התקשה בהשגת החומר שבתיק לשם ביטול הערבות הבנקאית הקודמת, אינה מסבירה את פשר העיכוב בהגשת בקשה מתאימה לבית-משפט זה על-מנת להבהיר את תמונת המצב שלפי הטענה נתגלתה למערער לאחר החלפת בא-כוחו הקודם. זאת ועוד; לשיטת אשת המערער, הערבות הבנקאית החדשה הושגה ביום 28.4.2010. אף-על-פי-כן, הבקשה שלפניי הוגשה ביום 13.5.2010 - בחלוף כשבועיים - ואף לאיחור זה לא הוצג הסבר. עיכובים אלה, שלא ניתן להם טעם מתקבל על הדעת, פועלים לרעת המערער. כך במיוחד, בהתחשב בעובדה כי מאז מתן פסק-הדין המחוזי חלפה למעלה משנה. מאז פסק-הדין של כב' הרשם מרזל לפיו נדחה ההליך שבכותרת בהעדר הפקדת עירבון, חלפו כתשעה חודשים תמימים. בהתחשב בכך, התחייבה שקידה מרבית מטעמו של המערער המבקש להחיות את ההליך. היה עליו להביא את בקשתו המתאימה לבית המשפט ללא דיחוי. לא כך נעשה במקרה דנן. בנסיבות אלה, האינטרס של המשיב ושל הציבור בכללותו לסופיות הדיון ולהצבת גבול להתמשכות ההליכים, גוברים. אמת, יש בכך משום חסימת גישתו של המערער לבית-משפט זה לשם בירור טענותיו הערעוריות. יחד עם זאת, יש לזכור כי זכות הגישה לערכאת הערעור אינה מוחלטת. בנסיבות מתאימות, עליה לסגת מפני האינטרסים המתחרים עליהם עמדתי. השיהוי בהגשת הבקשה שלפניי למצער מרגע היוודע למערער לפי טענתו על התרשלות בא-כוחו הקודם, כמו גם הזמן הרב שחלף מאז דחיית הערעור שבכותרת ובוודאי מאז מתן פסק-הדין המחוזי, מצדיקים את דחיית הבקשה לעיון חוזר. להשלמת דברים אלה אעיר כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך שבכותרת אינם גבוהים במידה המטה את הכף לטובת קבלת הבקשה.

אשר על כן, הבקשה לעיון חוזר נדחית. למען הסר ספק, יובהר כי אין בדחיית הבקשה שלפניי כדי להביע כל עמדה לעניין טענות המערער בדבר התרשלות עורך-דינו הקודם בטיפול בתיק – טענות אשר מקומן להתברר בהליכים המתאימים לכך. משלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.