ע"א 5144/16 מדינת ישראל - משרד הביטחון נ. עיריית אילת

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו מיום 14.4.2016 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בה"פ 24293-11-12 (כב' השופט י' פרסקי ), בגדרו נקבע, בין היתר, כי מודד מטעם המשיבה (להלן: העירייה ) ייכנס לבסיסי צה"ל המצויים בתחום שיפוטה של העירייה לצורך קביעת חיוב בארנונה.

רקע

1.ביום 13.11.2012 הגישה העירייה המרצת פתיחה נגד המבקשת אשר עסקה, בעיקרה, בטענת העירייה כי המבקשת הפרה את התחייבויותיה על-פי הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים, אשר הסדיר את סוגית תשלומי הארנונה של המבקשת לעירייה בגין בסיסים צבאיים של המבקשת המצויים בשטח השיפוט של העירייה. בין יתר הסעדים שהתבקשו בהליך, ביקשה העירייה להורות כי המבקשת תאפשר למודד מטעם העירייה, בעל סיווג ביטחוני מתאים, "להיכנס ולבצע מדידות ובדיקות שימושים בכל בסיסי צה"ל המוחזקים על-ידי משרד הבטחון בתחום שיפוטה של העירייה, לצורך קביעת חיוב בארנונה כללית", וזאת תוך חמישה עשר ימים מיום מתן ההחלטה בהליך.

2.בין קביעותיו השונות של בית המשפט המחוזי בפסק דינו מיום 14.4.2016, הורה בית המשפט על מתן הסעד האמור. נקבע שיש ממש בטענות העירייה כי מתעורר צורך בהכנסת מודד לבסיסי הצבא לרקע חובתה של העירייה לוודא גביית מס אמת ולנהוג באופן שוויוני כלפי כלל הנישומים בתחומה; כי הוראות פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה ) מקימות את זכאותה של העירייה לבצע מדידות וביקורת; וכי אין מניעה להתיר למודד להיכנס לבסיסים הצבאיים, שכן הדבר נעשה בבסיסים צבאיים שונים ברחבי הארץ באופן תדיר. לפיכך, ובהתחשב בכך שהמבקשת לא התייחסה בסיכומיה לסעד זה ובכך שבית המשפט ראה זאת כזניחת התנגדותה למבוקש, ניתן הסעד המפורט לעיל.

כלפי פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור, כמו גם בקשה לעיכוב ביצוע כניסת המודד מטעם העירייה לבסיסים. לשלמות התמונה יצוין, כי ביום 11.5.2016, לבקשת המבקשת ובהסכמת העירייה, עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע הצו המורה על כניסתו של המודד לבסיסי הצבא עד למועד החוקי להגשת ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. בהמשך, ביום 9.6.2016 נעתר בית משפט זה לבקשה מוסכמת שהגישה המבקשת למתן ארכה להגשת ערעורה עד ליום 27.6.2016. באותו היום, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת, שהוגשה בהסכמת העירייה, לפיה עיכוב הביצוע יעמוד בתקפו עד למועד החדש להגשת הערעור.

טענות הצדדים

3.לטענת המבקשת, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתה, שכן הכנסת מודד מטעם העירייה לבסיסי צבא תהא פעולה בלתי הפיכה, אשר הלכה למעשה תייתר את הערעור כולו. בהקשר זה אף נטען, כי קיימות השלכות רוחב להכנסת מודד מטעם העירייה לבסיסי צה"ל, שיש בהן כדי לגרום לפגיעה בביטחון המדינה. עוד נטען, כי במצב מעין זה, בו צפוי קושי בהחזרת המצב לקדמותו היה ויתקבל הערעור, די בקיום סיכוי כלשהו לערעור כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין מושא הבקשה. מכל מקום נטען, כי סיכוי ערעורה של המבקשת טובים, בין היתר, מאחר שמלכתחילה שגה בית המשפט המחוזי משלא קיבל את טענתה המקדמית לפיה אין לדון בהליך מעין זה בדרך של המרצת פתיחה; מאחר שהתנגדותה של המבקשת להכנסת המודד לבסיסיה לא נזנחה; ומאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי עשוי לגרום לפגיעה משמעותית בביטחון שדה ובביטחון המדינה.

4.לטענת העירייה יש לדחות את הבקשה על הסף, בין היתר, מאחר שהיא אינה נתמכת בתצהיר; מאחר שלא צורפו לה מסמכים רלוונטיים ולא פורטו בגדרה עובדות מהותיות להכרעה בה; ומאחר שהמבקשת מתנהלת בחוסר תום לב, שכן זו טרם בצעה את יתר חלקי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עליהם לא ערערה. בנוסף, עומדת העירייה בתגובתה על התנהלותה המתמשכת והבלתי ראויה של המבקשת באשר לחיובי הארנונה בגין נכסי משרד הביטחון, ואף מפנה לדו"ח מבקר המדינה משנת 2005 אשר ביקר התנהלות זאת והמליץ לאפשר למודדים בעלי סיווג ביטחוני מטעם הרשויות המקומיות להיכנס לבסיסים צבאיים. עוד מציינת העירייה, כי מודד מוסמך מטעמה נכנס בעבר לבסיסי צה"ל שבתחום שיפוטה בשנת 2006 בעקבות הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים, ומשכך אין מדובר בתקדים. מכל מקום נטען, כי דחיית הבקשה לא תייתר את הערעור, שכן ביצוע מדידות מטעמה בבסיסיים צבאיים שבתחום שיפוטה אינו בגדר מהלך חד-פעמי, אלא שמדובר בזכות העומדת לעירייה לבצע מדידות מעין אלה "בכל עת סבירה", וזאת בהתאם לסעיף 287 לפקודה. זאת ועוד, העירייה מפנה להחלטות דומות של בתי המשפט מחוזיים אשר אפשרו כניסת מודד מטעם רשות מקומית לבסיסי צה"ל, עליהן לא ערערה המבקשת. נטען, כי במקרה דנא לא הצביעה המבקשת על נזק קונקרטי שעלול להיגרם לה מביצוע פסק הדין, כאשר טענותיה הן כלליות ומערכתיות בלבד – לפיכך, ובהתחשב בפסקי הדין האחרים שניתנו באותה סוגיה לא ניתן לקבוע כי סיכויי ערעורה טובים או כי המבקשת הצביעה על נזק כלשהו שעשוי להיגרם לה ואשר מטה את מאזן הנוחות לטובתה. בהקשר זה נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת העירייה, שכן היא זכאית לממש את זכייתה, ובמיוחד כאשר מאז שנת 2006 נבצר ממנה למדוד את הבסיסים ולגבות בגינם ארנונה עדכנית. העירייה הוסיפה וטענה בתגובתה באריכות לעניין סיכוי הערעור "הקלושים" לגישתה.

דיון והכרעה

5.לאחר העיון בבקשה ובתגובת העירייה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אפרט להלן בקצרה טעמי לכך.

6.איני מוצא להידרש בשלב זה לסיכויי ערעורה של המבקשת, שכן ממילא דומני כי את המשקל העיקרי בבחינת הבקשה דנא יש לייחס לשיקולי מאזן הנוחות. המבקשת משיגה בערעורה על קביעת בית המשפט המחוזי לפיה תותר כניסתו של מודד מטעם העירייה לתחומי בסיסי צה"ל. משכך, ברי כי דחיית בקשתה עתה, באופן שיאפשר למודד להיכנס לשטח הבסיסים עוד בטרם הוכרע הערעור, למעשה ייתר אותו ויהפכו לתיאורטי גרידא. אף אם יש ממש בטענת העירייה לפיה סעיף 287 לפקודה חל גם ביחסים בינה לבין המבקשת ומאפשר לה לבצע מדידות בשטחים המוחזקים על-ידי המבקשת מעת לעת, דומני כי פסק דינו של בית המשפט מתייחס לכניסה חד-פעמית בלבד. מנגד, העירייה לא הצביעה על כל נזק ממשי שעשוי להיגרם לה בשל עיכוב ביצוע כניסתו של המודד מטעמה לבסיסים האמורים עד להכרעה בערעור. נוכח האמור סבורני כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשת, ועל כן ראיתי להיעתר לבקשתה.

7.סוף דבר; ביצוע סעיף 17, וסעיף זה בלבד, לפסק הדין נשוא הבקשה יעוכב עד למתן פסק דין בערעור. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.