פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
5166/98
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער
:
עלי
יוסף חלבי
נגד
המשיב
:
יוסף
עלי חלבי (קטין)
באמצעות
אמו ואפוטרופסתו הטבעית
סולטאנה
קדור-חלבי
ערעור פסלות שופט
על החלטתו של בית המשפט
לענייני
משפחה בחיפה בתיק תמ"ש 29844/97,
מיום
28.7.98, שניתנה על ידי כבוד השופטת
צילה
קינן
בשם
המערער: עו"ד סלאח חלבי
פסק-דין
1. ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה
בחיפה (כב' השופטת צ' קינן) מיום 28.7.98, בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב
בדין בעניינו של המערער.
2. בין המערער ובין אימו של הקטין (להלן: האם)
נתגלעו מספר סכסוכים. במהלכם, הגישה האם לבית המשפט לענייני משפחה תביעה להחזקת
המשיב. בית המשפט קיים מספר ישיבות בתיק. ביום 18.12.97 הגיש המערער בקשה לדחיית
התביעה על הסף, וזאת על יסוד העובדה, כי בין הצדדים (המערער והאם) נחתם הסכם שקיבל
תוקף של פסק דין בבית הדין הדתי הדרוזי, בו נקבע בין היתר, כי האם תבטל ותמחק את
כל תביעותיה כנגד המערער.
3. ביום 9.3.98 התקיים דיון בתביעת האם. בית
המשפט קבע הסדרי ראיה זמניים. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי נוכח טענות שהועלו כנגד
תסקיר שהוגש לבית המשפט, יבדק העניין על ידי פקידת הסעד המחוזית, מבלי להביע עמדה
לגוף העניין.
4. בישיבה נוספת של בית המשפט, מיום 18.5.98,
הוחלט על קבלת סיכומי הצדדים בשאלת סמכותו של בית המשפט לדון בסוגיית ההחזקה, נוכח
ההסכם בבית הדין הדרוזי. בית המשפט ציין בשולי החלטתו, כי ההחלטה בעניין הסמכות
תומצא לצדדים בלא צורך בהתייצבות. בה בעת, נקבע התיק לתזכורת ביום 13.7.98.
5. ביום 13.7.98 ניתן פסק דין במעמד הצדדים
בתביעה. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי נוכח העובדה כי התביעה בעניין החזקת הקטין
(המשיב) הוגשה על ידי האם עצמה, אין מנוס מדחיית התביעה, וזאת מכוח ההסכם שקיבל
תוקף של פסק דין. בה בעת, הדגיש בית המשפט, כי:
"לו
היתה התביעה שבפני תביעתו העצמאית של הקטין, התוצאה עשויה היתה להיות שונה".
6. באותו היום (13.7.98) הוגשה לבית המשפט
לענייני משפחה בחיפה תביעה חדשה בעניין ההחזקה, הפעם תביעה של המשיב (הקטין) כנגד
המערער. בכתב התביעה עצמו (סעיף 3ב) אוזכרה הסיפא של החלטת בית המשפט מיום 13.7.98
בעניין היחס שבין סמכות בית המשפט וזהות הצדדים לתביעה. בו ביום (13.7.98) נקבעו
גם הסדרי ראיה זמניים בתיק.
7. ביום 23.7.98 הגיש המערער לבית המשפט בקשה
לפסול עצמו מלישב בדין בעניינו. טענות המערער התמצו בשני עניינים עיקריים:
הראשון
,
טענה לפיה הביע בית המשפט דעתו בעניין סמכותו נוכח ההסכם שבין הצדדים, וזאת בשל
הסיפא לפסק דינו מיום 13.7.98 בה קבע כי התוצאה יכלה להיות שונה (בעניין סמכותו)
אם בפניו היתה תביעתו של הקטין ולא תביעתה של אימו. בעניין זה הביע המערער גם
תמיהה על כך, שתביעת הקטין הוגשה באותו היום בו ניתן פסק הדין בעניין הסמכות
בתביעתה של האם;
שנית
, שורת טענות כנגד החלטות ואמירות במהלך הדיונים
השונים שקדמו לפסק הדין מיום 13.7.98, ובהם טענה כנגד אי החלטה
בשאלת הסמכות עוד בדיון מיום 9.3.98; הפגנת עויינות כלפי המערער מחד ואהדה לאם מאידך; טענות כנגד התבטאות בית המשפט לעניין התסקיר שהוגש, כאמור בהחלטה מיום 9.3.98; וכן טענות כנגד הסדרי הראיה שנקבעו בהחלטות השונות לעניין זה. עוד טען המערער כנגד ההחלטה מיום 18.5.98, בה נקבע מחד כי ההחלטה בעניין הסמכות תשלח לצדדים בלא צורך בהתייצבות, ומאידך, נקבע מועד לישיבת תזכורת. אין בכך, אליבא דמערער, אלא הוכחה כי בית המשפט גיבש דעתו כבר בשלב זה וטרם מתן החלטתו.
8.בהחלטתו מיום 28.7.98 דחה בית המשפט את בקשת הפסילה. בית המשפט בחן אחת לאחת את ההחלטות שניתנו בתיק ונימק עמדתו, מדוע אין בהן משום חשש ממשי למשוא פנים. כך, נקבע כי לא ניתנה החלטה בבקשת המחיקה מיום 18.12.97, שכן המערער לא עמד על בקשתו זו בדיון מיום 9.3.98; כי כל שנאמר לעניין התסקיר היה שלא לגוף העניין אלא אך לשם בדיקת הטענות בעניין זה; וכי ההחלטות בעניין הסדרי הראיה ניתנו לגופו של עניין. עוד ציין בית המשפט, כי מרבית הטענות בעניינים אלה מתייחסות לישיבות, שחלף זמן רב ממועדן, ועל כן לוקה הטענה לפסלות בעניין זה, בשיהוי ניכר. לעניין הטענה בדבר קביעת עמדתו של בית המשפט בעניין הסמכות (לרבות סוגיית הגשת תביעה על ידי הקטין להבדיל מאימו), קבע בית המשפט, כי כל שנקבע ונאמר בהחלטה מיום 13.7.98 הוא שאין בדחיית התביעה כנגד האם משום קביעת עמדה בתביעה עצמאית של הקטין. בית המשפט ציין בעניין זה, כי "לא היתה לי אז, ואין לי גם כיום, דעה סופית באשר לפורום המוסמך לדון בתביעה הספציפית של הקטין, בנו של המבקש [המערער]... לא גיבשתי דעתי בעניין זה ולא אוכל לגבש דעה בעניין בטרם תונח בפני תשתית ראויה שתפרוס את כל הטענות הרלבנטיות ובטרם ינתן להם יומם בבית המשפט, בלא דעה קדומה, בלוא [כך במקור] משוא פנים ולמיטב הבנתי המקצועית העניינית". על כן נדחתה הבקשה.
9.בפני ערעורו של המערער על החלטה זו. המערער חוזר בערעורו על עיקרי טיעוניו בבקשת הפסילה שהגיש בערכאה הראשונה. המערער הוסיף בפני, כי ההסברים והנימוקים שבהחלטה נשוא הערעור אינם מספקים ואינם פותרים את התמיהות העולות נוכח סמיכות הזמנים שבין מועד מתן פסק הדין בעניין תביעת האם, לבין מועד הגשת תביעת הקטין. אליבא דמערער, סמיכות זמנים זו, כמו גם התבטאות בית המשפט בדיון בעניין ההחזקה שנערך בו ביום, מגלים חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית המשפט מלישב בדין בעניינו.
10.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערער, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. אכן, מקובל עלי, כי בכל האמור בראשו השני של טענות המערער, אין משום עילה לפסילת כב' השופטת מלישב בדין. רוב הטענות בעניין זה הן דיוניות במהותן ואין הן מקימות כשלעצמן עילה לפסילת השופטת מלישב בדין. לטעם זה מצטרפת העובדה, שלא זכתה למענה מספק בהודעת הערעור, שעניינה השיהוי בהגשת הבקשה. כך, מרבית "האירועים" הנטענים אירעו בשלב מוקדם בניהול התיק. לא מצאתי טעם ויסוד, להעלאתם רק בישיבה הראשונה (או בסמוך לה) בתביעה החדשה שהגיש הקטין. אשר לראש הראשון של טענות המערער, גם בו לא מצאתי עילה לפסילה. אכן, כאמור בהחלטה נשוא ערעור זה, לא נקבעה כל עמדה בשאלת הסמכות בתביעה של הקטין. בית המשפט ציין בפירוש, כי כל שקבע בהחלטתו מיום 13.7.98 היה כי אין לכבול את הקטין בהסכם שבין הוריו. אין מן הלאו ללמוד את ההן ואין בדברים אלה קביעה נחרצת וסופית, שאינה ניתנת לשינוי, לגוף טענת הסמכות בתביעתו של הקטין. מטעמים אלה, דין הערעור להידחות.
הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ז בטבת התשנ"ט
(5.1.99).
ה
נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98051660.
A02
/דז/