ע"א 5185/96 אלי בן זינו נ. שולה בן זינו

התיק הובא בפני לאחר קבלת הודעתו של בא-כוח המשיבים כי מרשיו אינם מעוניינים להשתתף בהליך הפישור המוצע. לפיכך, יש ליתן החלטה בבקשה להארכת המועד להפקדת הערבון.

ההודעה על קביעת גובה הערבון בתיק זה נמסרה לבא-כוח המבקש בתאריך 21.8.96.

בתאריך 18.5.97 הוגשה הבקשה להארכת מועד שבפני, ונאמר בה כי הערבון לא הופקד בשל טעותו הכנה של המבקש, אשר סבר כי המועד להפקדת הערבון יחול "בטרם שמיעת הערעור ולאחר שייקבע תאריך לשמיעת הערעור, ולא הבנתי כי עלי לשלם את הפקדון בתוך המועד שנקבע בהודעה על הפקדת ערבון".

בעת הדיון בפני נחקר המבקש על תצהירו. לדבריו, נתבקש על ידי בא-כוחו לשלם אגרה ולהפקיד ערבון. אשר לאגרה, זו שולמה מייד על ידי אחותו. לגבי הערבון אמר המבקש, כי עובר להגשת הערעור , בסמוך לאחר קבלת פסק דינה של הערכאה הראשונה, דובר איתו על כך שיצטרך להפקיד כסף בקופת בית המשפט, אך הוא אינו זוכר אם דובר איתו על נושא זה פעם נוספת. "יכול להיות שכן". עוד הוסיף, כי "אני ידעתי שצריך להפקיד כסף סמוך לדיון". לשאלת בית המשפט, אם דובר עם המבקש לאחר הגשת הערעור על הצורך בהפקדת הערבון, השיב המבקש כי הוא איננו זוכר.

המדובר במיקרה זה באיחור של חודשים רבים בהפקדת הערבון. אכן, אין צורך בהוכחת "טעם מיוחד" כדי להתגבר על משוכת האיחור במיקרה זה, אך יש לתת הסבר משכנע אשר יצדיק את עצם האיחור ואת מישכו.

בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה להארכת המועד מדובר בטעות של המבקש בדבר המועד בו היה עליו להפקיד את הערבון, ואולם בעת החקירה הנגדית לא יכול היה המבקש לאשר כי דובר איתו על נושא הפקדת הערבון לאחר הגשת הערעור. המבקש אישר כי הנושא עלה לפני הגשת הערעור, אך הוא לא יכול היה לומר מה ארע בענין זה לאחר הגשת הערעור; וביתר פרוט - האם נמסר לו על ידי בא-כוחו דבר קבלת ההודעה על הפקדת הערבון והמועד שנקצב בה. בנסיבות אלה, יש להטיל ספק אם בכלל נדרש המבקש להפקיד ערבון לאחר הגשת הערעור, שהרי לו היה בא-כוחו מיידע אותו בדבר החובה האמורה, היה אומר לו בוודאי גם מה המועד שנקצב להפקדת הערבון.

סברתו של המבקש כי המועד להפקדת הערבון יחול בסמוך למועד הדיון איננה נתמכת בכל ראיה שהיא, והיא עומדת בסתירה לתוכנה הברור של ההודעה על קביעת גובה הערבון שהתקבלה במשרדו של בא-כוח המבקש. לא למותר להוסיף, כי מעורבותו של בא-כוח המבקש בתהליך הטיפול בנושא הערבון כלל לא נתחוורה. כך, אין זה ברור מדוע לא ידע בא-כוח המבקש על כך שלא הופקד ערבון אלא בחודש מאי 1997, סמוך להגשת הבקשה שבפני.

לפיכך, החלטתי לדחות את הבקשה להארכת מועד להפקדת הערבון. הערעור נדחה על-פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

אין צו להוצאות.