פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5218/20
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המבקשת:
שושנה פיבושביץ ריזלה
נ ג ד
המשיבים:
1. יהושע פיבושביץ
2. עו"ד עופר גבריאלי בתפקידו
כנאמן לנכסי פיבושביץ יהושע
3. כונס הנכסים הרשמי
התייחסויות הצדדים
בנוגע לסיווג ההליך
החלטה
בהחלטת כבוד השופט ע' גרוסקופף
מיום 20.12.2020 נקבע כי "בהיאסף עמדות הצדדים, המתייחסות בין השאר לשאלה אם למבקשת עומדת זכות ערעור בקשר לטענות שהציגה בבקשת רשות הערעור דנן, התיק יועבר ללשכת הרשמים לשם סיווג ההליך – אם כבקשת רשות ערעור ואם כערעור בזכות".
התיק הועבר אפוא לטיפולי לצורך הכרעה בשאלת סיווגו, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי סיווגו הנכון של ההליך הוא כערעור בזכות.
זאת, מן הטעמים הבאים.
ההליך שבכותרת הינו גלגול נוסף של ההתדיינות בפני בית משפט זה בנוגע לבקשה לפירוק שיתוף בדירת המגורים של המבקשת ושל בן זוגה לשעבר, הוא המשיב 1 (להלן: החייב ), אשר הוגשה במסגרת הליכי פשיטת הרגל של החייב. בגלגול הקודם של ההתדיינות בבית משפט זה נדונה החלטה של בית המשפט של פשיטת רגל שבמסגרתה נדחתה טענת המבקשת לפיה קנויה לה זכות לדיירות מוגנת בדירת המגורים. בית משפט זה מצא כי יש לסווג את אותו הליך כבקשת רשות ערעור, משמדובר "בהחלטה שעניינה פירוק שיתוף, כאשר ההחלטה לא הכריעה באופן סופי בבקשה" (ע"א 4064/18 פיבושביץ נ' פיבושביץ , פיסקה 1 (10.12.2019)). על רקע זה השאלה הנשאלת מאליה הינה האם בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור דנן הוכרעה באופן סופי – מבחינתה של המבקשת – הבקשה לפירוק שיתוף. ככל שכן – דומה כי דרך ההשגה הנכון הוא בערעור בזכות שהרי בכך הסתיימה היחידה הדיונית (זו עמדת המבקשת, החייב וכונס הנכסים הרשמי); וככל שלא – הרי שדרך ההשגה היא בבקשת רשות ערעור (וזו עמדת המשיב 2 (להלן:
הנאמן )). יוער בהקשר זה כי לעניין דרך ההשגה בפני ערכאת הערעור (ערעור בזכות או בקשת רשות ערעור) לא כותרת ההחלטה היא הקובעת אלא מהותה. עוד יצוין כי כל הצדדים תמימי דעים – ודעתי כדעתם – כי החלטת בית המשפט קמא אינה בגדר "צו בפשיטת רגל" ועל כן יש לבחון את שאלת סיווגה בהתאם לדיני הערעור ה"רגילים".
עיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי וסבורני כי יש לראות בה משום החלטה אשר מכריעה באופן סופי בבקשה לפירוק שיתוף, ועל כן מדובר ב"פסק-דין", למצער ביחס למבקשת . זאת, בשים לב לקביעות הבאות שבהחלטה:
ראשית , כי זכות המגורים של המבקשת להתגורר בדירה "פקעה ו/או הגיעה לקיצה"; שנית , כי לחייב – ולמעשה לנאמן שנכנס בנעליו, עומדת זכות חוזית לרכוש את חלקה של המבקשת בדירה; ושלישית , כי הנאמן רשאי לרכוש את זכויותיה של המבקשת בדירה בדרך של מכירת הדירה כולה לצד שלישי ועם קבלת התמורה העברת מחצית מהתמורה למבקשת. קביעות אלה, שבהן הוכרעו באופן סופי זכויותיה של המבקשת
בדירה, סגרו באופן סופי כלפיה
את ה"יחידה הדיונית" (ראו והשוו, רע"א 7373/20 סנדלר נ' פכטר , פיסקה 6 (29.12.2020)
והאסמכתאות
שם ; וראו גם, רע"א 6127/20 קליאצ'קין נ' קורונוב , פיסקה 7 (11.11.2020) והאסמכתאות שם ). אכן, בית המשפט קמא הוסיף וקבע בהחלטתו כי הדירה טרם נמכרה, כי טרם ידוע מה התמורה שתתקבל וממילא טרם נקבע מה התמורה הסופית שתקבל המבקשת. אולם, הכרעות אלה שאליהן יידרש בית המשפט קמא בהמשך אינן נוגעות ליריעת המחלוקת שהתבררה בקשר עם זכויות המבקשת בדירה; הכרעות אלה נוגעות להליך המכר עצמו וזאת לאחר שסוגיית זכויותיה של המבקשת בדירה הוכרעו באופן סופי ומבחינתה, כאמור, הסתיימה היחידה הדיונית. לכן, לשיטתי, עומדת לה זכות ערעור על ההחלטה.
נוכח האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי דרך ההשגה הנכונה של המבקשת על ההחלטה היא באמצעות ערעור בזכות. בנסיבות אלה ובהיעדר התנגדות מטעם הצדדים, מורה אני מכוח תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי סיווגו של ההליך ישונה לערעור בזכות. המבקשת, שתכונה מעתה המערערת, תגיש הודעת ערעור בשלושה עותקים עד ליום 4.3.2021 ותשלים עד למועד האמור את הפרש האגרה הנדרש.
החלטתי זו תצורף להודעת הערעור שתוגש כאמור, כנספח.
ניתנה
היום, י' באדר התשפ"א (22.2.2021).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם