פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
522/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשים:
1. משה כהן
2. מעין יהודה 2005 בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. ש.י.מדיקל לייזר יו.אס.איי
2. זיו אימברג ,עו"ד - מפרק החברה
3. כונס הנכסים הרשמי
4. שמרית אפרים ואח'
5. רו"ח אברהם פייג
6. זאב יצחקי
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב, בפש"ר 1570/07 מיום 2.12.07, שניתן על ידי סגנית
נשיא, השופטת אלשיך
ורדה
בשם המבקשים:
עו"ד מאיר סחיווסחורדר
; עו"ד יוסף אטון
החלטה
1.
לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב הוגשה בקשה לפירוק חברת ש.י. מדיקל לייזר, בידי לקוחותיה. החברה, שסיפקה טיפולים קוסמטיים, חדלה לפעול ובמקום בו שכנה החלה לפעול חברת מעיין יהוד 2005 - היא מבקשת 2, שנטען כי היא עושה שימוש בציוד של קודמתה, אך מסרבת לתת שירות ללקוחותיה. לאור נסיבות אלו הורה בית-המשפט המחוזי על פירוקה של ש.י. מדיקל לייזר ומינה לה מפרק זמני, הוא משיב 2 בבקשה זו. ההחלטה על פירוק החברה אינה עומדת במוקד הבקשה הנוכחית, ועובדה מוגמרת היא. המחלוקת נסבה סביב חלוקת הציוד והכספים של החברה שפורקה.
2.
המפרק, שנתקל בקשיים בביצוע עבודתו, פנה לבית-המשפט המחוזי וטען כי המבקשים מתעלמים מפניותיו ופועלים לסיכול פעולותיו. בית-המשפט קבע כי המבקשים פעלו "לזרות חול בעיני בית-המשפט", התעלמו מהוראותיו והפריעו להליכי הפירוק. עוד נקבע, כי המבקשים עשו דין לעצמם והשתלטו על החברה תוך שמבקש 1 פעל להחלפת מנעולים במושכר של החברה, החלפת השלט לזה הנושא את שמה של מבקשת 2, תפיסת הציוד של החברה והתיקים הרפואיים של לקוחותיה. על-כן, הורה בית-המשפט המחוזי למבקשים, ביום 2.12.2007, לפנות את המושכר, להעביר לידי המפרק את כל הציוד שבחזקתם, את נתוני הנהלת החשבונות של מעיין יהוד לשנת 2007, ואת כל הנתונים והמסמכים הנוגעים לחברה המצויים בידם. בית-המשפט המחוזי הורה עוד למבקש 1 להעביר לקופת הפירוק סך של 281,000 ש"ח אותם נטל שלא כדין לכיסו, ופסק כי כל אחד מהמבקשים ישא בהוצאות המפרק הזמני ובשכר-טרחת עורך דין בסך 50,000 ש"ח בצירוף מע"מ, ו-20,000 ש"ח בצירוף מע"מ נוספים בהם ישאו השניים ביחד ולחוד. ההחלטה ניתנה לאחר שהמשיבים נמנעו מלהגיב לבקשות המפרק הזמני, וכאשר הגישו תשובות, באיחור ניכר, היו אלו תשובות לאקוניות, ולא מבוססות. עוד הוסיפה ערכאה קמא כי ייתכן שהיה ניתן להציל את החברה, או לפעול למכירתה כעסק חי בסמוך למינוי המפרק, אולם התנהלות המבקשים סיכלה אפשרות זו. ביום 17.12.2007 הגיש המפרק עתירה, שהתקבלה במלואה, כי בית-המשפט יסמיכו לפעול על-פי ההחלטה, לרבות פנייה למשטרה. במקביל, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה ביום 15.1.2008, אך בקשתם נדחתה.
3.
בבקשה שבפני שבים המבקשים ועותרים לעיכוב ביצועה של ההחלטה, שערעור עליה תלוי ועומד בפני בית-משפט זה. בפי המבקשים טענות רבות, הן בנוגע להליך, בו לדידם לא קיבלו את יומם, והן בנוגע להכרעות בית-המשפט גופן. לטענת המבקשים, עקב אי-הבנה לא הגיעו תגובותיהם לידי בית-משפט קמא, ובשל כך נמנע מהם לטעון את טענותיהם. ועוד נטען, כי בהחלטה עצמה נפלו פגמים מהותיים. בתגובת המפרק הזמני נטען, כי מדובר בבקשה סתמית שהוגשה ללא בסיס משפטי ואשר נדחתה, בהחלטה מפורטת ומנומקת.
4.
דין הבקשה להידחות. כידוע, הכלל הנוהג הוא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק-הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), ותשלום בגין חיוב כספי יעוכב רק במקרים חריגים (ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ (לא פורסם, 30.08.2006)) שכן ההנחה היא כי נזק כספי הינו תמיד בר השבה (השוו בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד , פ"ד מג(2) 172 (1989)). סעד של עיכוב ביצוע יינתן כאשר המבקש מצליח להראות כי אם יבוצע פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, אם ערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק להיעתר לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח' , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). מבלי להתייחס לסיכויי הערעור, לא השתכנעתי כי המבקשים הרימו את הנטל האמור. פינוי המושכר, העברת ציוד ומסמכי החברה וחיוב כספי, כולם הפיכים. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר מתייחסים לאינטרס הציבורי העולה מתקנה 36 לתקנות החברות (פירוק), תשמ"ז-1987, לפיו נכס שלכאורה שייך לחברה שבפירוק, מן הראוי שיועבר לקופת הפירוק ללא דיחוי (ראו ע"א 3338/06 אי.סי.אם יצרני מיזוג אויר בע"מ (בפירוק) נ' עו"ד ברוך חכים – מפרק החברה (טרם פורסם, 15.5.2006)).
אשר על כן, הבקשה נדחית, ולפיכך הצו הארעי שניתן ביום ב' באדר א' התשס"ח (8.2.08), בטל.
המבקשים ישלמו למפרק הזמני את שכר-טרחת בא-כוחו בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ז באדר ב' התשס"ח (03.04.08).
ש ו פ ט