ע"א 5230/07 לימור יהושע (חקק) נ. בנק דיסקונט לישראל

1.

לפני בקשה לפטור מערבון בסך 25,000 ₪ שנקבע בהליך שבכותרת. ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו אשר דחה את בקשת המערערת למתן פסק דין הצהרתי המכריז על בטלות ההסכם שנחתם בין הצדדים, הסכם לפיו מוש כנה הדירה שבבעלותה לצורך תשלום חובותיה. לטענת המערערת, מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה להפקיד ערבון בהליך שבכותרת. לפי הנטען, הכנסתם היחידה של המערערת ובעלה מהעסק אותו הקימו במשותף מסתכמת בסכום כולל של כ- 6,500 ₪ לחודש. עוד נטען, כי העסק הקודם שהיה בבעלות בעלה של המערערת נקלע להפסדים ומשך שנים השיבו חובות לנושיו. כמו כן, לטענת המערערת, אף אביה ז"ל נקלע לחובות כבדים, נטל כספים מחשבונה העסקי מבלי ידיעתה ואף לווה כספים רבים בשוק האפור, וכעת היא נושאת בנטל הכספי של החזר חובות אלו. אף רכבם של המערערת ובעלה, המשמש אותם לצורכי עבודה, נלקח מהם בשל היותו רשום על שמו של אביה ז"ל ולצורך רכישת רכב נוסף, נאלצה ליטול הלוואות מבני משפחתה. זאת ועוד, לטענתה, היא חתמה שלא בידיעתה על מסמכים המשעבדים את דירתה, נשוא המחלוקת. דירה זו, אשר מוש כרת כיום לאחר, הינה מקור הכנסה למערערת לצורך תשלום דמי השכירות אותם היא משלמת עבור הדירה בה היא עצמה מתגוררת. המערערת מבהירה, כי משפחתה אף סייעה לה במימון אגרת פתיחת ההליך בבית משפט זה ואין באפשרותם לסייע לה מעבר לכך. המשיב מתנגד לבקשה.

2.

תכלית הערבון הינה להבטיח את יכולתו של בעל הדין שכנגד להיפרע בגין הוצאותיו בערעור, ככל שייפסקו. על המבקש פטור מהפקדת ערבון, תוך חשיפת בעל הדין שכנגד לסיכון כי הוא לא יוכל לגבות את הוצאותיו, מוטל הנטל לפרוש לפני בית המשפט תשתית עובדתית אשר תצדיק זאת. נטל זה גובר שעה שהמבקש פטור לא שילם לבעל הדין שכנגד את ההוצאות בהן חויב בהליך שהתנהל בערכאה קודמת, כפי שלטענת המשיב אירע במקרה דנן. המערערת לא עמדה בנטל זה, שכן היה עליה לפרט את מכלול הכנסותיה והוצאותיה

וכן לצרף לבקשתה את מלוא האסמכתאות הנדרשות לשפוך אור על מצבה הכלכלי הנטען, כגון דפי חשבון בנק וכן העתק חוזה השכירות. לבקשה אמנם צורפו תלושי משכורת של המערערת ובעלה, אולם עיון בבקשה מעלה כי המערערת הסתייעה בכספי החברה לצורך רכישת רכב חדש. אף מתגובת המשיב עולה, כי באפשרות המערערת למשוך כספים מהחברה שבבעלותה, בהיותה מנהלת החברה ובעלת המניות היחידה בה. המערערת לא טענה, ובהתאם אף לא הציגה אסמכתאות כלשהן לגבי מצבה הכלכלי של החברה שבבעלותה. כמו כן, בבקשה אף לא הובהר האם בבעלות המערערת נכסים, כגון חסכונות או פקדונות, שיש בהם כדי לסייע לה להפקיד ערבון. זאת ועוד, בבקשה נטען כי המערערת מקבלת סיוע מקרוביה, אולם לא הובהר באופן מספק מדוע אין באפשרותה להסתייע בהם לצורך גיוס הסכום הנדרש להפקדת הערבון. לא הובא הסבר מספק באשר ליכולת לממן יצוג משפטי. די בכך כדי לחייב את המערערת בהפקדת ערבון להבטחת תשלום הוצאות המשיב. זאת ועוד: נראה כי סיכויי ההליך אינם גבוהים, בשים לב לממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט קמא באשר לנסיבות חתימתה של המבקשת על ההסכם. עם זאת, בשים לב לכך שהערבון נקבע מלכתחילה על הצד הגבוה, ובהתחשב בשיעור ההוצאות בהן חויבה המערערת בפסק דינו של בית משפט קמא, יופחת גובה הערבון לסך של 20,000 ₪ אשר יופקדו תוך 15 יום מעת המצאת החלטה זו.