פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
5235/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המערערות:
1. הוועדה
המקומית לתכנון ולבניה ירושלים
2. עיריית ירושלים
נ ג ד
המשיב:
גבעת יערים מושב להתיישבות חקלאית
שיתופית בע"מ
בקשה
לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (הנשיא
א' פרקש
) בה"פ 29639-08-17 מיום
6.7.2020
בשם המערערות:
עו"ד אלי מרדכי
בשם המשיב:
עוה"ד אורי ששון,
רואי חגי ורן כהן
החלטה
1.
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (הנשיא א' פרקש ) בה"פ 29639-08-17 מיום 6.7.2020, אשר קיבל את תובענת המשיבה וקבע כי השטח שהופקע ממנה בשטח של 324 דונם.
2.
במוקד הבקשה ניצבת הודעה מטעם המערערת 1 מיום 10.3.2015 לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, בדבר הפקעת שטחים בעמק הארזים (להלן: ההודעה ), לצורך ביצועה של תכנית מתאר מקומית מס' 12000 שמטרתה הקמת פארק פנאי ונופש לציבור (להלן: התכנית ). ההודעה מפנה בין היתר למסמכי התכנית, לרבות תשריט התכנית וכן למספרי הגושים והחלקות של המקרקעין המופקעים.
3.
לאחר פרסום הודעת ההפקעה הגישה המשיבה תובענה לקביעת גובה הפיצוי המגיע לה בשל הפקעת כ-330 דונמים מהשטחים שנמצאים בחזקתה מכוח הסכם עם רשות מקרקעי ישראל. מנגד, טענו המערערות כי מהמשיבה הופקעו 33 דונמים בלבד.
4.
ביום 1.2.2018 מונה שמאי מטעם בית המשפט לצורך הגשת חוות דעת בנוגע לשווי הזכויות שהופקעו (להלן: השמאי ), ביום 15.9.2019 הוחלט, בהתאם להסכמת הצדדים, כי הדיון בבית המשפט המחוזי יתמקד במחלוקת לגבי גודל השטח שהופקע, בעוד הדיון בנושא שווי הקרקע שהופקעה ייערך בפני השמאי.
5.
בפסק דינו קיבל כאמור בית המשפט המחוזי את עמדת המשיבה וקבע כי שטח המקרקעין שהופקע ממנה הוא 324 דונם, וזאת מטעמים שפורטו בפסק הדין.
על החלטה זו הוגש לבית משפט זה ערעור ולצדו הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור להתקבל טובים מאוד, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערות היות שקיים חשש כי ככל שייפסק פיצוי למשיבה וזו תחלק אותו בין חבריה, לא תוכלנה המערערות לגבות חזרה את הסכומים שייפסקו. כן נטען כי הואיל והגורם שעתיד לפצות את המשיבה היא המדינה - דרך הרשות לפיתוח ירושלים - אין חשש כי הפיצוי לא ישולם.
6.
בהחלטתי מיום 24.8.2020 התבקשו המערערות להגדיר במדויק מהו הסעד הארעי המבוקש על ידן ביחס לפסק הדין של בית המשפט המחוזי. ביום 30.8.2020 התקבלה תגובתן, לפיה הן עותרות לקבלת שני סעדים זמניים - ראשית, הוראה לשמאי כי יקבע את שווי הפיצויים בהתאם לשתי חלופות בהתייחס לשטח ההפקעה - בהתאם לשטח שנקבע בפסק הדין ובהתאם לשטח לו הן טוענות; ושנית, עיכוב הכרעת השמאי ופסיקת פיצויים לפיה עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
7.
ביום 7.9.2020 התקבלה תגובת המשיבה, אשר טענה כי אין מקום להיעתר לבקשת המערערות, מטעמים שונים שפורטו.
8.
לאחר עיון הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
באשר לסעד הראשון, המבקש כאמור להורות לשמאי לקבוע את הפיצויים בהתאם לשתי חלופות שטח ההפקעה, הרי שאין בין סעד זה לבין "עיכוב ביצוע" דבר וחצי דבר. מדובר למעשה בבקשה למתן הוראה דיונית לשמאי, אותו מינה בית המשפט המחוזי, אשר אינה בגדר עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט קמא.
באשר לסעד השני, לעיכוב הכרעת השמאי ופסיקת הפיצויים עד להכרעה בערעור על גודל שטח ההפקעה, מדובר בבקשה מוקדמת , שכן לא מן הנמנע כי הכרעה בערעור תתקבל קודם להחלטת השמאי בשאלת גובה הפיצוי, או טרם פסיקת הפיצויים על ידי בית המשפט המחוזי, וגם היא אינה בגדר "עיכוב ביצוע" של פסק הדין.
9.
אשר על כן הבקשה נדחית.
המערערות יישאו בהוצאות המשיבה בסך 4,000 ₪.
ניתנה
היום, כ"ה באלול התש"ף (14.9.2020).
ש ו פ ט