ע"א 5237/13פלוני נ. האפוטרופוס הכללי

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' קינר ) שנתן צו לניהול נכסיו של נעדר על-ידי האפוטרופוס הכללי.

1.

אביהם של המבקשים והמשיבה 2 (להלן: הנעדר ) יצא מביתו ביום 16.1.2012, ומאז נעלמו עקבותיו. לטענת המבקשים, הנעדר העביר לשניים מילדיו את הטיפול בנכסיו השונים שנים לפני היעלמותו, והם ניהלו אותם לשביעות רצונו. בין היתר, ייפה הנעדר את כוחו של אחד מבניו, לטפל בפירוק שיתוף בנכס ברעננה, שהנעדר החזיק ב-1/6 מהזכויות בו (להלן: הנכס ). ההליך לפירוק השיתוף מתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה. בעקבות פנייה שנתקבלה מצד המשיבה 2 (בתו הבכורה של הנעדר) ואחי הנעדר, החליט האפוטרופוס הכללי לפעול להוצאת צו ניהול לנכסי הנעדר (החלטה מיום 12.2.2013). בהמשך, הגיש האפוטרופוס הכללי לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשה למתן צו ניהול כלל נכסיו של הנעדר לפי סעיף 6 לחוק לחוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח-1978 (להלן: חוק האפוטרופוס הכללי ), בתור "נכסים עזובים", כהגדרתם בסעיף 1 לחוק. המבקשים התנגדו לבקשה. לדבריהם, אין מדובר בנכסים עזובים, שכן נכסיו של הנעדר מנוהלים מזה שנים על-ידי ילדיו, ואילו מתן צו ניהול יפגע באינטרס הנעדר, על רקע גביית דמי ניהול בשיעור מסוים מגובה הנכסים ומחלוקות שיתעוררו בין נציג האפוטרופוס לבין בני המשפחה.

2.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' קינר ) נעתר לבקשת האפוטרופוס הכללי. נמצא כי נכסי הנעדר הם בבחינת "נכסים עזובים" כהגדרתם בחוק, על רקע היעלמותו; כי לא ניתן להסתמך על הסכמות קודמות של הנעדר לגבי ניהול הנכסים על רקע שינוי הנסיבות; וכן כי נדרש מתן צו ניהול כדי לשמור על האינטרס של הנעדר ושל יורשיו האפשריים. בית המשפט ציין כי ב"כ האפוטרופוס לא התנגדה כי ימונה בעל תפקיד אחר לניהול הנכסים, כדי לחסוך בעלויות הניהול, אך הצדדים לא הסכימו על מועמד מוסכם לתפקיד ואף לא הסכימו כי בית המשפט ימנה בעל תפקיד לפי שיקול דעתו. עם זאת, בית המשפט הותיר בידי הצדדים את האפשרות

להגיע להסכמה אחרת, בנוגע לבעל תפקיד מוסכם, תוך שבעה ימים ממועד מתן ההחלטה. בית המשפט עיכב את ביצוע החלטתו לתקופה של 14 ימים.

3.

המבקשים מערערים על ההחלטה, ומבקשים לעכב את ביצועה עד להכרעה בערעור. בערעור נטען כי אין מדובר בנכסים עזובים, משום שהם מנוהלים על-ידי בניו של הנעדר מכוח ייפוי כוח שנתן לפני שנים, וכי לא נגרעה כשרותו של הנעדר, ולכן ייפוי הכוח האמורים לא פקעו. עוד נטען כי נכסים אלה אינם דורשים ניהול מיוחד, ולכן מינוי האפוטרופוס הכללי יפגע באינטרס הנעדר (בשל דמי הניהול שייגבו לריק). בבקשה לעיכוב ביצוע נטען כי מימוש צו הניהול בנקודת הזמן הנוכחית יפגע באינטרס הנעדר, בשל גביית דמי הניהול הגבוהים (5% משווי הנכסים) לריק. המבקשים מציעים חלופות אחרות – מינוי גורם מטעם המשיבה 2 לפיקוח על המבקשים 4-3 המנהלים את הנכסים בנקודת הזמן הנוכחית; מתן כתב התחייבות עצמית של המבקשים 4-3 כערבות לכל פגיעה בנכסי הנעדר, ככל שתהיה.

4.

האפוטרופוס הכללי מתנגד לבקשה. לדבריו, סיכויי הערעור אינם גבוהים. ראשית, צוין כי ייפוי הכוח שצורף כנספח ח' לבקשה לא הוצג לבית המשפט קמא, וכי ממילא היעדרות מיופה הכוח כמוה כגריעת כשרות המביאה לבטלות ייפוי הכוח. אשר למאזן הנוחות, נטען כי מינוי האפוטרופוס הכללי נועד כדי להגן על האינטרס של הנעדר, והמחלוקת בין הצדדים רק ממחישה את הצורך בצו הניהול. ממילא, אם נושא דמי הניהול הוא שהפריע למבקשים, הרי שבבית המשפט קמא הוצע לצדדים להסכים על בעל תפקיד שינהל את הנכסים, או להסמיך את בית המשפט למנות בעל תפקיד לפי שיקול דעתו. המשיבה 2 מתנגדת אף היא לבקשה. לשיטתה, סיכויי הערעור נמוכים, וגם שיקולי מאזן הנוחות אינם נוטים לטובת המבקשים. לדבריה, דווקא מינוי האפוטרופוס הכללי כגורם אובייקטיבי הוא הצעד הראוי כאמצעי לשמירה על נכסי הנעדר.

5.

דין הבקשה להידחות. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק דין שעליו מערערים. בית המשפט יחרוג מהכלל בהוכחת שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי הערעור הם גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, כך שאם יבוצע פסק הדין, אך הערעור יתקבל בסופו של דבר, יתעורר קושי להחזיר את המצב לקדמותו (ע"א 1623/10 סולל בונה בע"מ נ' סיעארה , פסקה 6 (6.5.2010)).

לאחר בחינת הבקשה והתשובות לה, לא מצאתי עילה לעכב את ביצוע ההחלטה נושא הערעור. מבלי לקבוע מסמרות בנוגע לסיכויי הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי די בשיקולי מאזן הנוחות כדי להביא לדחיית הבקשה. התוצאה האופרטיבית מההחלטה היא מינוי האפוטרופוס הכללי, שהוא גורם אובייקטיבי, כאחראי על נכסי הנעדר. נוכח המחלוקת העזה בין הצדדים העולה מכתבי הטענות, נראה כי מצב דברים זה יסייע יותר בשמירה על נכסי הנעדר, ולו בתקופת הביניים עד להכרעה בערעור. חששם המרכזי של המבקשים הוא גביית דמי הניהול בשיעור מסוים מנכסי הנעדר, והכול כאשר אין צורך אמיתי בניהול חיצוני כאמור. לא מצאתי כי יש בגביית דמי הניהול טעם מספיק לעיכוב ביצוע ההחלטה בנקודת הזמן הנוכחית. יוער כי לצדדים הוצעה האפשרות למנות אדם מוסכם על נכסי הנעדר (או להסמיך את בית המשפט למנות אדם לפי שיקול דעתו), ובכך לחסוך חלק מדמי הניהול, אך המבקשים סירבו להצעה זו.

הבקשה נדחית אפוא. המבקשים ישאו בהוצאות האפוטרופוס הכללי בסך 3,500 ש"ח. סכום זהה ישולם למשיבה 2.