ע"א 5237/98 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ. שלמה בביוף

השופט ת' אור :

1.שלמה בביוף ( להלן: המשיב ), יליד 7.2.60, נפגע בתאונת דרכים ביום 3.10.93. מגדל, חברה לביטוח בע"מ ( להלן: המערערת ), חייבת לפצותו על נזקיו בתאונה. בפנינו שני ערעורים - האחד של המערערת והשני של המשיב - על גובה הפיצויים שנפסקו למשיב על ידי בית המשפט המחוזי.

2.בית המשפט המחוזי מינה מומחים רפואיים, בתחום האורטופדי ובתחום הפסיכיאטרי, אשר בדקו את המשיב. בתחום האורטופדי קבע ד"ר פינסטרבוש למשיב נכות של 7.5% בשל הגבלה קלה בתנועות הצוואר, תוך שהוא מציין, בתשובה לשאלות הבהרה, כי "אין סיבה רפואית שהתובע לא יוכל להמשיך לעבוד כסוכן ביטוח". בתחום הפסיכיאטרי ניתנה חוות דעת על ידי ד"ר י' בראל והמומחה גם נחקר בבית המשפט. על פי חוות הדעת של המומחה, הנכות בתחום זה היא בשיעור 20%, אך בית המשפט לא היה מוכן ללכת בעקבות חוות דעת זאת. תרמו לכך מספר נימוקים: הראשון שבהם הוא, שלא נמצאו כל סימנים אובייקטיביים המגבילים את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה של המשיב. שנית, להבדיל מהמומחה, בית המשפט לא נתן אמון רב במערער. שלישית, מתברר שהמומחה לא לקח בחשבון שבעת שרותו הצבאי היו למשיב בעיות פסיכיאטריות, והוא אף שוחרר מהצבא, כפי שמציין בית המשפט המחוזי, בשל הורדת הפרופיל הרפואי שלו, כנראה מטעמים נפשיים. המומחה לא עיין כלל בתיקו הרפואי של המשיב בצבא. הוא גם לא ערך למשיב מבחן פסיכו-דיאגנוסטי. על סמך נימוקים אלה, קבע בית המשפט כי נגרמה למשיב נכות פסיכיאטרית בשיעור 10% בלבד כתוצאה מהתאונה. גם נכות צנועה זו, אשר נקבע על ידי בית המשפט שהיא נגרמה על ידי התאונה, מסופקת היא בעיני, נוכח העובדה שהיא נשענת, למעשה, על תלונות של המשיב, אשר בית המשפט הסתייג מעדותו; ובהתחשב בעובדה שעל אף שהתאונה ארעה ב1993- רק כעבור כשלוש שנים, בשנת 1996, בסמוך להגשת התביעה, פנה המשיב לייעוץ פסיכיאטרי לראשונה.

3.עיקר הערעור של המערערת סב על סכומי הפיצויים שנפסקו למשיב בגין הפסד כושר השתכרות בעבר בסך 90,000 ש"ח ובגין הפסד כושר השתכרות בעתיד בסך 300,000 ש"ח.

המשיב הינו סוכן ביטוח, וכזה היה גם עובר לקרות התאונה. נתונים כספיים לגבי הכנסותיו עובר לתאונה ולאחריה אינם יכולים ללמד על מידת ההשפעה של נכותו על הכנסתו, כפי שציין זאת גם בית המשפט. עוד קבע בית המשפט, כי לא ניתן לקבוע את הפסד ההכנסות של המשיב, אלא על דרך האומדן. גישה עקרונית זו אכן מוצדקת. אך בית המשפט בחר לאמוד את הפסדיו של המשיב כשהוא אומד את ההפסד בסכום של 1,650 ש"ח לחודש. אומדן זה מוקשה בעיני. הנכות שיש בה להשפיע על תפקודו תוארה לעיל. המדובר במגבלות שמבחינה אורטופדית כמעט אינן קיימות, ובאשר להגבלות פסיכיאטריות אין להגזים בהן. במצב דברים זה, הסכומים שנפסקו למשיב בגין הפסד השתכרות והפסד כושר השתכרות הינם גבוהים ומצדיקים התערבות. בדרך אומדן, הייתי קובע את הפסדי העבר בסכום של 60,000 ש"ח (במקום 90,000 ש"ח), ואת הפסדי העתיד בסך 200,000 ש"ח (במקום 300,000 ש"ח), אף זאת תוך הליכה לקראת המשיב.

4.עניין נוסף הדורש התערבות, נוגע לסכום הפיצויים בגין נזק לא ממוני. מוסכם גם על המשיב, שעקב טעות נקבע בפסק הדין שהוא היה מאושפז 36 ימים בגין התאונה. למעשה, לא היה מאושפז כלל. יש להפחית, על כן, מסכום הפיצויים סכום של 10,000 ש"ח נוספים, כפי שהסכים לכך בא כוח המשיב.

5.עם הפחתת סכום הפיצויים, יפחת שכר טרחת עורך דין המגיע למשיב, כך שיהיה בסך 13% ומע"מ מסכום הפיצויים המופחת, על פי האמור לעיל.

6.פרט לאמור לעיל, אין להתערב בפסק הדין. לפיכך, נדחה ערעור המשיב (ע"א 5534/98). כן נדחות טענות המערערת (ע"א 5237/98), פרט לאלה שהתקבלו כמבואר לעיל בפיסקאות 3, 4 ו5-. למען מנוע ספקות, הסכומים הנקובים בפיסקאות האמורות, אותם יש להפחית מסכום הפיצויים, הם בערכי הכסף ביום פסק הדין בבית המשפט המחוזי.

המשיב ישא בהוצאות המערערת בשני ערעורים אלה בסך 15,000 ש"ח.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים. ה נ ש י א

המשנה לנשיא ש' לוין :

אני מסכים. המשנה לנשיא

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.