ע"א 5288/20פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת י' גרינוולד-רנד ) מיום 22.7.2020 בה"ט 62964-05-20

שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער .

1.

הצדדים הם בני זוג לשעבר, ובעניינם מתנהלים מספר הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה. ביום 27.5.2020 הגיש המערער בקשה למתן צו הגנה מפני המשיבה לאחת מבנותיהם הקטינות של הצדדים (להלן: הקטינה ), במסגרתה טען המערער כי המשיבה שידלה את הקטינה להגיש נגדו תלונה במשטרה בניסיון להשחיר את שמו ולהעמיק את הניכור בינו ובין הקטינה. דיון בבקשה התקיים ביום 3.6.2020, ובמהלכו נחקרה עובדת סוציאלית לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: העובדת הסוציאלית ). במהלך חקירתה התייחסה העובדת הסוציאלית למסמך משנת 2018 מטעם מרפאת גהה, אשר נוגע לקטינה (להלן: מסמך 2018 ), ובית המשפט הורה על הגשת מסמך זה לעיונו.

ביום 1.7.2020 הגיש המערער בקשה להגשת מסמך שנכתב על ידי יועצת בית הספר של הקטינה (להלן: המסמך הנוסף ) וטען כי המסמך כולל תיאור על אודות "מצבה הקשה". באותו היום הורה בית המשפט לאפוטרופא לדין של הקטינה להעביר את המסמך הנוסף למרפאת גהה בדחיפות, שכן תוכנו "מעורר דאגה של ממש בדבר מצבה הנפשי" של הקטינה. ביום 5.7.2020 הוסיף והורה בית המשפט לאפוטרופא לדווח בדחיפות על מצבה של הקטינה. אולם, באותו היום הגישה המשיבה הודעה בה צוין כי המסמך הנוסף, כפי שהוגש, נושא את התאריך 5.3.2019 (כשנה וארבעה חודשים לפני שהוגש לבית המשפט) וכי הוא אינו רלוונטי למצבה העכשווי של הקטינה.

בעקבות זאת נתן בית המשפט החלטה נוספת ביום 5.7.2020, וקבע כי האמור בהודעת המשיבה מאיין את ההחלטה בדבר העברת המסמך הנוסף למרפאת גהה. בית המשפט הוסיף כי הוא "רואה בחומרה" את התנהלותו של המערער, שהגיש את המסמך הנוסף מבלי לציין שנכתב לפני למעלה משנה, והשית על המערער הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ש"ח. למחרת הגיש המערער בקשה לביטול החלטה זו, וטען כי המסמך הנוסף "לא תואר כאילו נרשם כעת". עוד השיג המערער על הקביעה לפיה המסמך הנוסף אינו רלוונטי. ביום 8.7.2020 דחה בית המשפט את הבקשה בציינו כי ההחלטה שניתנה "מדברת בעד עצמה".

2.

ביום 13.7.2020 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. בבקשה נטען כי מתקיים חשש ממשי למשוא פנים עקב מספר החלטות שנתן המותב, הן בהליך דנן והן בהליכים נוספים בעניינם של הצדדים, ובפרט באשר להוצאות שהושתו על המערער. עוד נטען כי בית המשפט מפלה את המערער לרעה ביחס למשיבה. המערער ציין כי המסמך הנוסף הגיע לידי באת-כוחו ביום 30.6.2020 והוגש לבית המשפט בסמוך לאחר מכן, ובהקשר זה צוין כי "ביהמ"ש בעצמו ק[י]בל כחיוני מסמך משנת 2018". עוד טען המערער כי "קביעת ביהמ"ש מעלה חשש של ממש כי איננו מסוגל לקרוא מסמך פשוט שהונח בפניו ובו פרטים חיוניים כמו תאריך". המערער הוסיף כי הגיש בעבר תלונות על המותב לנציב תלונות הציבור על השופטים, שחלקן נמצאו מוצדקות, וכן כי המותב קיים "מפגש אישי" אסור בלשכתו עם המשיבה ובנותיהם הקטינות של הצדדים. בהקשר אחרון זה יצוין, להשלמת התמונה, כי לאחר הגשת בקשת הפסילה הגיש המערער בקשה להבהרה בנוגע לפגישה בין המותב, המשיבה והקטינות, ובהחלטה מיום 22.7.2020 ציין בית המשפט כי נערכה פגישה בין המותב והקטינות ביחידת הסיוע, ללא נוכחות המשיבה.

3.

המשיבה מצידה התנגדה לפסילת המותב, וביום 22.7.2020 דחה בית המשפט את בקשת הפסילה. בראשית החלטתו ציין בית המשפט, באשר לסוגיית המסמך הנוסף, כי המערער "ניסה להציג מצג לפיו מצבה של [הקטינה] חמור" ועקב כך המותב "טעה (או שמא הוטעה) לחשוב" שיש צורך בהתערבות דחופה. נקבע כי לא קיים בענייננו חשש למשוא פנים, וכי אין מקום לטעון שהחלטה בדבר חיוב בהוצאות מעידה על חשש כזה. בית המשפט הוסיף כי המערער צירף מסמכים מהליכים אחרים שהתנהלו לפני זמן רב גם לבקשות קודמות מטעמו, וכי הסיבה לחיובו בהוצאות היא שהמערער היה מודע לעובדה שהמסמך הנוסף אינו רלוונטי. זאת במיוחד בשים לב לכך שבהליך הוגשה חוות דעת מטעם פקידת הסעד לחוק הנוער "מהימים האחרונים" (להלן: חוות הדעת ), שתוכנה עומד בסתירה לאמור במסמך הנוסף. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין מקום להשוות בין מסמך 2018 למסמך הנוסף, מכיוון שמסמך 2018 הוצג "תוך הפניה מפורשת" לשנת כתיבתו. בית המשפט דחה את יתר טענות המערער והסביר כי אלו הועלו בבקשות קודמות שנדחו. בקשת המערער להפסקת ההליכים בתיק עד להכרעה בערעור דנן נדחתה אף היא ביום 2.8.2020.

להשלמת התמונה יצוין כי במהלך הדיון שהתקיים ביום 3.6.2020 העלתה באת-כוח המערער בקשת פסילה נוספת, שהתבססה על נימוקים שונים מאלו שתוארו לעיל. בית המשפט דחה את הבקשה על אתר, וערעורו של המערער על כך נדחה בע"א 3816/20 מיום 9.7.2020.

4.

מכאן הערעור שלפניי, בו חוזר המערער על טענותיו בדבר משוא פנים והפלייתו לרעה לעומת המשיבה. המערער מדגיש כי חוות הדעת הוגשה ביום 4.7.2020, וכי ביום שלמחרת נתן בית המשפט החלטות המתייחסות ל"חומרת" המסמך הנוסף; מכך נובע, לשיטתו של המערער, כי אין בחוות הדעת כדי לאיין את תוכן המסמך הנוסף. המערער מוסיף כי חוות הדעת הוגשה לאחר שהוגש המסמך הנוסף, כך שבית המשפט שגה כשייחס למערער מודעות לחוות הדעת. עוד נטען כי במהלך הדיון מיום 3.6.2020 הפריע בית המשפט לבאת-כוח המערער לחקור את העובדת הסוציאלית.

5.

לאחר עיון בערעור ובנספחיו, באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לפסילת שופט מעוגן בסעיף 77(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. הנסיבות שפירט המערער בבקשת הפסלות ובערעור דנן אינן מבססות חשש מעין זה. ההוצאות שבהן חויב המערער אין בהן כשלעצמן כדי להקים עילת פסלות (ע"א 2142/19 פלוני נ' פלונית , פסקה 7 (5.5.2019)), וכך גם החלטות בית המשפט באשר ל מסמך 2018 ולמסמך הנוסף. האכסניה הראויה לבירור טענותיו של המערער בהקשר זה אינה בקשת פסלות, כי אם הליכי ערעור (ע"א 5646/19 כהן נ' עיריית רמת גן , פסקה 6 ( 21.11.2019 )).

טענתו הנוספת של המערער באשר להתנהלות המותב במהלך הדיון מיום 3.6.2020, לא הועלתה בבקשת הפסלות שהוגשה לבית המשפט קמא, ועל כן אין מקום להידרש לה כעת .

6.

אשר על כן, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות.