ע"א 5293/04 אפרים אוריון נ. בנק הפועלים בעמ

מבוא

1.זוהי בקשה למתן צו מניעה זמני במסגרת ערעור אותו הגיש המבקש, אפרים אוריון, על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת הילה גרסטל), שניתן ביום 20.4.2004, בה"פ 321/03, ובו נדחתה בקשתו של המבקש כי בית המשפט יצהיר שבנק הפועלים (להלן: "המשיב") אינו רשאי לממש שעבוד הרובץ על נכס שבנה במימון כספים שלווה מהבנק.

רקע עובדתי

2.המבקש ביקש להקים בית מגורים יוקרתי במקרקעין שבבעלותו, הנמצאים ברחוב רוקח בתל-אביב (להלן: "הנכס"). לשם מימון הפרויקט, פנה המבקש למשיב ובין הצדדים נחתם הסכם מימון שבמסגרתו העניק הבנק למבקש הלוואה בסכום של 830,000 דולר, וכנגד הלוואה זו נרשמה לטובת המשיב משכנתא על הנכס. בשנת 1997 הושלמה הבנייה, ולאחריה קיבל המבקש מהמשיב מספר הלוואות נוספות, קצרות מועד, לשם ביצוען של עבודות גימור. מועד פירעונן של הלוואות אלה הוארך מעת לעת, עד שבשנת 2001, ובטרם מכר המבקש את הבית שבנה, דרש המשיב את פרענו המיידי והמלא של החוב. משלא עמד המבקש בדרישה זו, פתח המשיב בהליכים כדי לממש את השעבוד במסגרת ההוצאה לפועל. בעקבות כך פנה המבקש לבית המשפט המחוזי וביקשו להצהיר כי אין בידי המשיב עילה לנקוט בהליכי המימוש.

המבקש טען, כי על פי הסכם המימון שנחתם בין הצדדים, הוא התחייב להשיב את ההלוואה שקיבל רק כאשר הנכס יימכר, ומאחר והנכס טרם נמכר, לא היה רשאי המשיב להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי. מנגד, עמדת המשיב היתה כי האשראי שניתן למבקש אמור היה להיפרע בסמוך לסיום בניית הנכס, היינו, עוד בשנת 1997, ומאחר והמבקש לא עמד בהתחייבותו זו, התגבשה עילה למימוש השעבוד. עמדה אחרונה זו היא שהתקבלה על דעתו של בית משפט קמא, ובעקבות כך נדחתה תביעתו של המבקש. נקבע כי "המשיב נהג במבקש בכפפות של משי. המתין בסבלנות רבה מאוד לפירעון ההלוואות, נמנע מלהכביד על המבקש, הלך לקראתו במועדים ובתנאים - ואילו המבקש לא עמד בהתחייבויותיו ולא עמד בהבטחותיו" (עמוד 6 לפסק הדין). ועוד נקבע, כי "לא ניתן להתעלם מהעובדה שעומדים אנו בעיצומה של שנת 2004 ולמרות שבניית הבית הסתיימה לפני כ-7 שנים והמימון ניתן לפני כ-8 שנים, לא שילם המבקש ולו אגורה שחוקה אחת על חשבון חובו. לעומת זאת, המבקש עבר להתגורר בבית המפואר שבנה מכספי המשיב. מצב זה אינו נסבל" (עמוד 8 לפסק הדין).

הבקשה לצו מניעה זמני

3.בד בבד עם הגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על מימוש השעבוד עד להכרעה בערעור. לטענת המבקש, אי-מתן הצו יגרום לו נזק בלתי הפיך, הואיל ומדובר בנכס יוקרתי וייחודי אשר מימושו באמצעות כונס נכסים יהיה כרוך בירידת ערך ניכרת, ולמכירתו במחיר זול בעשרות מונים מזה שניתן היה להשיג עבורו בנסיבות אחרות. כן מציין המבקש, כי הוא ירש את הנכס, ולאור המאמץ וההשקעה שהייתה כרוכה בבנייתו, לערכו הכספי נלווה גם ערך אישי ורגשי, שפיצוי כספי אינו יכול לשמש עבורו תמורה הולמת.

המשיב מתנגד לסעד המבוקש. לגרסתו, מימושו של הנכס כבר עתה לא יגרום נזק למבקש, הואיל ומדובר בנכס שמלכתחילה יועד למכירה. עוד סבור המשיב, כי טענתו של המבקש לפיה מימוש הנכס באמצעות כונס נכסים יוביל לירידת ערכו, אינה מבוססת, אדרבא, הואיל וחובו של המבקש הולך ותופח, דחיית המימוש עד להכרעה בערעור עלולה לגרום לכך שהתמורה אשר תתקבל עבור הנכס תכסה חלק יחסי קטן יותר מזה שהיה מתקבל אילו היה הנכס ממומש כבר עתה.

דיון

4.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את סיכויי הערעור ואת מאזן הנזקים לבעלי הדין, החלטתי להיעתר לבקשה. הלכה היא כי צד שזכה בדין יוכל לממש לאלתר את פסק הדין שניתן לטובתו. כדי לסטות מכלל זה מוטל על העותר לסעד ביניים להראות כי סיכוייו טובים להצליח בערעור, וכי מימושו של פסק הדין באופן מיידי ולפני ההכרעה בערעור יהיה כרוך בנזק בלתי הפיך.

לא אסתיר כי יש בלבי תהיות באשר לסיכויי הערעור, אולם לנוכח האפשרות שמכירת הנכס כבר עתה תגרום למצב בלתי הפיך, הגעתי לכלל החלטה כי נכון להמתין עם הליך זה עד אשר יאמר בית משפט שלערעור את דברו. לפיכך, ניתן בזה צו האוסר על מימוש השעבוד עד למתן פסק הדין בערעור.

אין צו להוצאות.