ע"א 531/14 רונידן חברה לבנין בע"מ נ. רחמין זאירוב

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בה"פ 30030-09-12 (כב' השופטת ר' לבהר-שרון ) מיום 8.12.2013.

2.

לפי המתואר בפסק הדין, הגיש המשיב (להלן: זאירוב ) לבית המשפט המחוזי בקשה בדרך של המרצת פתיחה, ובה עתר לחייב את המבקשת (להלן: החברה ) –

שמכרה לו דירה מספר 34 ברחוב החלמית 4א בתל-אביב, וכן חניה (להלן: הנכס ) –

לרשום את הנכס על שמו. הצדדים ניהלו משא ומתן בניסיון לייתר את ההתדיינות לגבי הבקשה, אולם משלא נעשה הרישום החליט בית המשפט המחוזי, כי "מאחר ועד היום לא הושלם הענין, כאשר אני שומעת שלמשיבה מחלוקת עם מינהל מקרקעי ישראל שמזה זמן רב צריכה היתה המשיבה לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה על מנת להשלים את המחלוקת, לפנים משורת הדין ניתנת אורכה של 75 יום להשלמת הרישום של הנכס, לרבות החניה על שם המבקש" . בנוסף קבע בית המשפט המחוזי כי במידה והרישום לא יושלם עד המועד שנקבע, תחויב החברה בתשלום הוצאות הבקשה בסך של 30,000 ₪ ובפיצוי כספי בסך של 2,000 ₪ עבור כל חודש של איחור ברישום.

3.

החברה הגישה ערעור על פסק הדין, ולצִדו הוגשה הבקשה הנדונה לעיכוב ביצועו. לטענת החברה, מבחינה מעשית היא איננה יכולה למלא אחרי פסק הדין מכיוון שזכותה במקרקעין היא כשל בר-רשות, ואין לה זכות בעלות. מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל ) הוא הבעלים, אולם, לפי הטענה, מסרב המינהל לחתום על מסמכי רישום הבית המשותף, ומתנה את חתימתו בתנאים כספיים לא הגיוניים בניסיון להתעשר על חשבון החברה שלא כדין. לטענת החברה, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים המה, שכן על מנת לקדם את הליך הרישום ולייעל את הדיון, היה הכרח בצירוף המינהל כצד ג' להתדיינות המשפטית שבין הצדדים, אולם בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה לצירוף, וחלף זאת הורה לחברה להשלים את הרישום תוך 75 יום כאמור. גם מאזן הנוחות נוטה לטובת החברה, לפי הטענה, משום שזאירוב הגיש ממילא תביעה לבית משפט השלום בבקשה לקבלת פיצוי כספי בגין אי-רישום הנכס על שמו, והמינהל צורף לתביעתו כצד ג', כך שבית משפט השלום יכריע בשאלה על מי לשאת בתשלום פיצוי לזאירוב, ולא ייגרם לו כל נזק מחמת עיכוב ביצוע פסק הדין.

4.

מנגד טוען זאירוב, כי דין הבקשה להידחות. לטענתו, החברה אמנם טוענת כי אין ביכולתה לבצע את פסק הדין בשל מחלוקת כספית בינה לבין המינהל, אולם למעשה מצויים באמתחתה פתרונות רבים שבאמצעותם ניתן להביא לסיום הפרשה, ביניהם תשלום למינהל תחת מחאה, הפקדת ערבות בנקאית, הגשת תביעה ועוד כהנה וכהנה. החברה הייתה מודעת לעמדת המינהל עוד משנת 2010, אולם ישבה בחיבוק ידיים ובחרה שלא לעשות כל מאומה על מנת לקדם את רישום הדירה. לפי הטענה, סיכויי הערעור להתקבל הם נמוכים, היות ופסק הדין ניתן בהסכמת החברה. גם ההחלטה בדבר אי-צירוף המינהל כצד ג' בדין יסודה, משום שאין טעם לגרור את זאירוב או כל דייר אחר למחלוקת שבין החברה לבין המינהל, משום שאין ביכולתם לתרום דבר כלשהו לבירור טענות הצדדים. אשר למאזן הנוחות, טוען זאירוב כי לא יגרם לחברה כל נזק בעקבות ביצוע פסק הדין, משום שככל שיוברר כי דרישותיו הכספיות של המינהל חסרות בסיס, תוכל החברה לתבוע ולהיפרע ממנו פיצוי בגין הכספים ששילמה.

5.

שקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה, ובאתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות. על פני הדברים קשה לקבל את טענת החברה בדבר חוסר יכולתה לקיים את פסק הדין. כפי שטען זאירוב, ניתן להניח כי עומדות לפני החברה מספר דרכי פעולה אל מול המינהל, שבמסגרתן יובטחו זכויותיה במידה ויתברר – בתביעה שהיא עתידה להגיש לפי דבריה נגד המינהל – כי הצדק איתה. כידוע, הכלל הוא שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין. הזוכה בדין זכאי להנות מפרי

זכייתו עם מתן פסק הדין, אלא אם מאזן הנוחות וסיכויי הערעור נוטים לטובת בעל הדין שכנגד, המבקש את עיכוב הביצוע. שנים ארוכות ממתין זאירוב, ולא ראיתי הצדקה שעניינו יוסיף ו'יגרר'. החברה גם לא הזדרזה עד מאד להגיש את בקשתה הנדונה לעיכוב ביצוע. החברה לא עמדה בנטל בגדרי בקשתה לשכנע באי-יכולתה למלא אחר פסק הדין. בקשתה לא נתמכה בתצהיר, ואין מדובר בפגם פורמלי גרידא. החברה טוענת כעת בניגוד לדברים מפורשים שאמרה בדיון בבית המשפט המחוזי: "שמעתי את הערת בית המשפט, שמחובתנו לדאוג להסדרת המחלוקת עם המינהל ולנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותנו, כאשר אני מקבלת את המלצת בית המשפט שתינתן לנו אורכה סופית של 60 יום להשלים את הרישום וינתן פסק דין כמבוקש בענין זה" (עמוד 5 לפרוטוקול הדיון מיום 8.12.2013). על רקע זה, אין לומר כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים במיוחד. כאמור, תצהיר איִן, והדבר משליך גם על הערכת מאזן הנוחות. החברה לא הניחה בבקשתה תשתית עובדתית מספקת. אין פירוט על אודות היכולת להיפרע מזאירוב אם הערעור יתקבל, ולא על הנזקים הכספיים שיכולים להיגרם לחברה אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין. בסופו של דבר במחלוקת כספית עסקינן, ולא בעניין שאי-אפשר יהיה להשיב בו את מצב הדברים לקדמותו. אף על-פי כן, בדוחק, החלטתי ליתן לחברה ארכה קצרה נוספת – בת חודש-ימים מהיום – להשלמת הרישום של הנכס על-שם זאירוב, לרבות החניה.

6.

אשר על כן, על יסוד האמור לעיל, ובכפוף לאמור בסיפא לפסקה 5, נדחית בזאת בקשת החברה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

החברה תשלם לזאירוב הוצאות בסך של 3,000 ₪.