ע"א 5336/01מדינת ישראל נ. אלכסנדר ירמובסקי

1.לפני בקשה שניה להאריך את מעצרו של המשיב ב90- יום החל מיום 23.7.01 או עד למתן פסק דין במשפטו בת.פ. 1099/00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, הכל לפי המוקדם.

2.ביום 24.7.00 הוגש כתב אישום נגד המשיב וליאוניד דאלר (להלן: הנאשמים), המייחס להם עבירות של מעשי סדום בנסיבות מחמירות, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, כליאת שווא ודרישת נכס באיומים. לפי המתואר בכתב האישום, השניים התגוררו בדירה אחת עם המתלונן, יליד 1977. ביום 15.7.00 היכו הנאשמים את המתלונן באגרופיהם. בבוקר של יום המחרת, הסיעו הנאשמים את המתלונן למקום עבודתו, בכדי שיקבל את שכרו וכשהחזירו אותו לדירתם נטלו ממנו את הכסף, יצאו ונעלו אותו בדירה. בשעה 20:00, חזרו הנאשמים לדירה והיכו את המתלונן בכל חלקי גופו. לאחר מכן קשרו את המתלונן, המשיכו לתוקפו, כיבו עליו סיגריות וביצעו בו מעשי סדום.

3.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בתאריך 24.8.00 בהסכמת הצדדים נעתר בית המשפט לבקשה. עם זאת, נקבע כי הנאשמים יוכלו 'לשוב ולבקש עיון במעצרם גם בלי צורך לטעון לעובדות חדשות המצדיקות עיון חוזר'.

4.ביום 19.2.01 הורשע ליאוניד על פי הודאתו, ובהתאם להסדר הטיעון שנערך עימו נגזרו עליו, ביום 1.3.01, עשר שנות מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי (בנוסף הופעל כנדו עונש של שמונה חודשי מאסר על תנאי). כתוצאה מהתפתחות זו, הופרד משפטו של המשיב וכתב האישום תוקן כך שליאוניד צורף כעד תביעה נגדו.

5.ביום 23.4.01 נעתר בית משפט זה (כב' השופט י. אנגלרד) לבקשה והורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים החל מיום 24.4.01 או עד למתן פסק דין במשפטו.

6.כעת מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים. מתברר כי בתחילה נתקיימו שלוש ישיבות (19.2; 22.2; 25.2 ). בהן נשמעו עדי התביעה למעט ליאוניד והמתלונן. עדותו של ליאוניד נדחתה בזמנו היות ובתאריכים הללו טרם נגזר דינו, ואילו עדותו של המתלונן עוכבה בעקבות קושי באיתורו בשל היותו מחוסר בית. לאחר מכן נקבעו שני מועדי הוכחות נוספים: 29.4.01 ו6.6.01-. הישיבה שנקבעה ליום 29.4.01 בוטלה לבקשת הסנגור בשל קריאתו למילואים. ביום 6.6.01 נשמעה עדותו של השותף - ליאוניד, אשר סירב לענות לשאלות ולפיכך הוגשה לבית המשפט הודעתו במשטרה, כאמור בסעיף 10א לפקודת הראיות (נוסח חדש).

7.ב"כ המדינה, פנתה ביום 17.5.01 (על פי החלטת כב' השופט אנגלרד מיום 23.4.01) לקבוע מועדים להמשך ההוכחות מוקדם ככל האפשר. בשל יומנו העמוס של בית המשפט לא ניתן היה להיעתר לבקשת התביעה לקיים מועדי הוכחות נוספים במהלך חודש יוני ומועדי ההוכחות שנקבעו הם 24.9.01, 11.10.01, ו15.10.01-. בנוסף לכך, הציע בית המשפט קמא לקבוע מועדים בחול המועד סוכות, אולם ב"כ המשיב ביקש להימנע מכך.

8.ב"כ המשיב טוען כי ליאוניד לא השיב בבית המשפט על כל שאלה מהותית וכי בית המשפט יתקשה לקבוע ממצאים מרשיעים בשים לב לגרסאות שונות שמסר ליאוניד שהתקבלו כראיה.

9.לעניין זה שמורה כמובן לב"כ העורר האפשרות לפנות לערכאה הראשונה בבקשה לעיון חוזר אם הוא אכן סבור שהתשתית הראייתית הלכאורית התמוטטה, ואולם כעקרון גם ראיה המוגשת במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות הוא בגדר ראיה לכאורה.

10.המעשים בהם הואשם המשיב הם חמורים ביותר. אינדיקציה לחומרתם הינו העונש הכבד שהוטל על ליאוניד. נראה כי התמשכות המשפט נגרמה במידה רבה מהמתנה לסיום משפטו של ליאוניד. ב"כ המבקשת הצהירה גם שאם לא יאותר המתלונן הוא תוותר על עדותו וכי בישיבת ההוכחות הקרובה תסתיים פרשת התביעה.

11.לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים, החלטתי להיעתר לבקשה. אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב90- יום, החל מיום 23.7.2001, או עד למתן פסק-דין במשפטו, הכל לפי המקודם.

12.העתק החלטה זו ישלח בפקסימיליה לבאי כוח הצדדים.