ע"א 5347/03 בנימין עיני נ. CUSTODIAN OF THE FRANCISCAN TERRA SANTA

מבוא

1.זוהי בקשה להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת רות לבהר-שרון), בת.א. 1246/97, ובו התקבלה תביעת המשיבות, הקסטודיה דה טרה סנטה ו-אוברה פיה אספניולה די מדריד (להלן: "המשיבות"), להצהיר על בטלותו של זיכרון דברים מיום 8.6.97, אשר נחזה כאילו מכרו המשיבות את זכיותיהן בנכס מקרקעין למבקש, עיני בנימין (להלן: "המבקש").

רקע עובדתי

2.משיבה 1, הקסטודיה דה טרה סנטה, הינה הבעלים הרשום של נכס מקרקעין ברמלה, בשטח של 117.79 מ"ר, והידוע כחלקה 5 בגוש 4538. משיבה 2 הינה גוף משפטי שנוסד בספרד ונרשם בישראל כחברה זרה, והינה למעשה בעלת הזכויות בחלקה מכוח אמנה שנכרתה בין ממלכת ספרד לבין הכס הקדוש. הבעלות של משיבה 2 טרם נרשמה על שמה בלשכת רישום המקרקעין, אולם אין מחלוקת בין המשיבות לגבי זכויותיהן בחלקה .

במהלך שנת 1997 הגישו המשיבות לבית משפט קמא, כל אחת בנפרד, תביעות אשר נדונו במאוחד, ובמסגרתן עתרו להצהיר כי זיכרון דברים מיום 8.6.97 שמכוחו נרשמה הערת אזהרה על החלקה לטובת המבקש, הינו בטל ומבוטל באשר לידתו בזיוף ומרמה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.לאחר ששמע עדים מטעם שני הצדדים, החליט בית משפט קמא לאמץ את גרסת המשיבות, ולהכריז על בטלותו של זיכרון הדברים וממילא גם של הערת האזהרה שנרשמה מכוחו. בית המשפט קבע, כי המשיבות הרימו את נטל ההוכחה הרובץ עליהן, והצליחו להוכיח כי המסמכים עליהם הסתמך המשיב הם מסמכים מזויפים. בנוסף, קבע בית המשפט כי גרסת התביעה הוכחה כגרסה אמינה וקוהרנטית, בניגוד לגרסת המשיב שהתגלתה כמהוססת ורצופת סתירות, ובלשון בית המשפט בעמוד 19 לפסק דינו:

"גרסת התביעה הייתה אמינה, ועדיפה פי כמה מגרסת הנתבע, שהייתה רצופה סתירות ותמיהות. הנתבע נמנע מלהביא לעדות עדים חיוניים שכביכול מכרו לו את הנכס על פי ייפוי כוח מהתובעות, על אף שלא הייתה כל מניעה להביאם להעיד בפני ביהמ"ש."

הבקשה לעיכוב ביצוע

4.על פסק הדין הגיש המבקש ערעור, ויחד עמו את הבקשה דנן לעיכוב ביצוע. המבקש טען כי בית המשפט קמא שגה בהחלטתו לאמץ את גרסת המשיבות, לעניין תוקפו ואמיתותו של זיכרון הדברים, ומכל מקום לא היה זה נכון להטיל על שכמו את נטל ההוכחה. את בקשתו לעיכוב ביצוע סומך המבקש על שניים: ראשית , הוא סבור כי סיכוייו לזכות בערעור טובים. שנית , לטענתו ביצועו המיידי של פסק הדין, בטרם ניתנה ההכרעה בערעור, עלול להסב לו נזק רב ובלתי הפיך אם יזכה בערעורו.

דיון

5.כידוע, צד שזכה בדין רשאי לממש את פסק הדין שניתן לטובתו לאלתר, ואין הגשת הערעור מהווה עילה לעיכוב הביצוע. עם זאת, הנטייה היא להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין הנתון בערעור, אם הראה המבקש כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וכי עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך כתוצאה מביצועו המיידי של פסק הדין. באשר למקרה שבפני, לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התגובה לה, ולאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא ובהנמקתו, החלטתי, לא בלי היסוסים, להיעתר לבקשה. אכן, המערער לא שכנעני בדבר סיכוייו בערעור, עם זאת סבורני כי בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, אי-עיכוב הביצוע עלול ליצור עובדות מוגמרות אותן יהיה קשה לשנות גם אם הערעור יתקבל. על כן החלטתי לקבל את הבקשה ולאסור ביצוען של עסקות ביחס לזכויות בחלקה עד להכרעה בערעור, אולם תנאי לכך הוא שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט, תוך 7 ימים מיום שהחלטה זו תומצא לידיו, את סכום ההוצאות בו חוייב בבית המשפט המחוזי (30,000 ₪ בצירוף מע"מ), וכן סכום של 160,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודה ובלתי מוגבלת בזמן, להבטחת נזקי המשיבות, אם יהיו כאלה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.