ע"א 5358/09 עזבון המנוחה קטינה בכור בת אינה ז"ל נ. מרכז רפאוי העמק

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

המערערים בתיק ע"א 5358/09 הם הוריה ועזבונה של התינוקת המנוחה אשר נפטרה כחמש שעות לאחר לידתה בבית-החולים של המשיבים (הם המערערים בתיק ע"א 5381/09). המערערת 2 הגיעה לבית-החולים של המשיבים ולמחרת יום הגיעה בשעה 10:20, הועברה לחדר הלידה. התינוקת המנוחה נולדה בשעה 16:40 של אותו יום כשחבל הטבור כרוך סביב צווארה. היא הונשמה, עברה מספר ניסיונות החייאה אך ללא הועיל. התינוקת נפטרה כחמש שעות לאחר לידתה.

קודם ללידתה של המנוחה, בשעה 16:20 הבחינה האחות המיילדת שהמוניטור חדל באופן פתאומי לרשום את דופק העובר. היא קראה לרופא מתמחה וזה הורה לה להחדיר אלקטרודה פנימית כדי שניתן יהא להמשיך במעקב אחר הדופק. המיילדת עשתה כן – אך לא נשמע דופק. גם הרופא ניסה להחדיר את האלקטרודה אך ללא הועיל. בשלב כלשהו נקראה אל החדר הרופאה הבכירה במשמרת; היה זה בשעה 16:35. הרופאה הורתה להכין שולפן ריק למקרה הצורך אך התינוקת נולדה בשעה 16:40 לאחר ביצוע אפיזוטומיה לאמור, ביתוק של החיץ.

2.

בפסק דינו, המפורט עד למאוד, קבע בית-המשפט המחוזי כי התנהלות הצוות הרפואי בחדר הלידה של המשיבים חרגה מנורמת הזהירות הנדרשת. בית-המשפט מצא כי ארעה תקלה טכנית במוניטור שבעטייה לא ניתן היה לאבחן, במהלך 20 הדקות שלפני הלידה, מהו בדיוק מצב פעימות לב העובר. עוד קודם לכן היה ברישום כדי לעורר חשד להאטה בפעימות לב העובר ולמצוקה עוברית. לרופא המתמחה שהגיע למקום בשעה 16:22 לא הייתה סמכות להורות על לידת ואקום. בשעה 16:35 הגיעה הרופאה הבכירה לחדר הלידה בשל ירידת דופק. הרופא המתמחה בחר להמתין, במשך 13 דקות, מן העת בו נתגלה העדר רישומו של דופק העובר ועד להחלטתו לקרוא לרופאה הבכירה. אף שהיה מוסמך להורות, עוד קודם להגעת הרופאה הבכירה, על הכנת מכשיר הואקום (אף כי, כאמור, לא היה מוסמך להורות על ביצוע הפעולה) הוא לא עשה כן. בית-המשפט מצא כי דווקא בשל העובדה שהרופא המתמחה לא הוסמך להורות על ביצוע פעולת שאיבת תינוק, היה עליו לקרוא מיידית לרופאה הבכירה.

הרופאה הבכירה אף העידה כי אילו נכנסה לחדר הלידה בשעה 16:20 הייתה שוקלת התערבות בלידה. במקביל הייתה מכינה את הליך הואקום. הימנעות הרופא המתמחה מלהזעיקה בזמן והימנעותו מלהכין את הדרוש לפעולת הריק – הסבו בזבוז זמן יקר במועד קריטי ללידה. בית-המשפט קבע כי מהבנת התנאים המיילדותיים ניתן היה ליילד את התינוקת כבר בעת כניסתו של הרופא המתמחה לחדר הלידה.

כללו של דבר, בית-המשפט מצא כי העיכוב של כ-12 דקות בהזעקת הרופאה הבכירה, בנסיבות שנוצרו כ-20 דקות קודם להשלמת הלידה מלמדים על התרשלות עובדי המשיבים. בקביעות אלה אין כל עילה להתערב. הן מעוגנות היטב בנתונים העובדתיים שבאו בפני בית-המשפט המחוזי.

3.

השאלה העיקרית שהייתה צריכה הכרעה בבית-המשפט קמא ואשר בה מיקדו המשיבים את טענותיהם בפנינו היא שאלת הקשר הסיבתי המשפטי שבין התרשלותם של רופאי המשיבים לבין התוצאה הטרגית.

המומחה מטעם המערערים העיד כי אכן נתקיים קשר סיבתי כאמור. עובדה היא, כך ציין, כי התינוקת המנוחה יצאה לאוויר העולם במצב של תחלואה עד שנזקקה לטיפול רפואי אינטנסיבי. המומחה חלק על עדותם של המומחים מטעם המשיבים כי העובדה שבבדיקת הדם הטבורי שנלקחה בשעה 16:52 הייתה רמת ה- PH תקינה, וכך גם רמת הבסיסיות, אינה מתיישבת עם מצוקה עוברית במהלך הלידה. בית-המשפט העדיף בעניין זה את גירסת המערערים. הוא קבע כי לא היה די בבדיקה שנערכה כדי לקבוע כי התינוקת נולדה ללא חמצת מטבולית. בהתחשב בכל הבדיקות האחרות שנערכו לתינוקת, מצא בית-המשפט כי קיים בסיס למסקנה כי היא סבלה בלידה מהפרעה באספקת החמצן. בית-המשפט הסתייע במסקנתו גם בציון האפגר, כפי שנרשם סמוך ללידתה של התינוקת המנוחה, וכפי שנקבע על-ידי בית-המשפט, לאחר שבחן את כלל הראיות והעדויות שהתייחסו לשאלה זו עצמה. בקביעות אלה כולן אין כל מקום להתערב.

טענת המשיבים כי יש להביא בחשבון ההכרעה בשאלת הקשר הסיבתי את אפשרות קיומו של פגם גנטי מולד אצל התינוקת, וכי סירובם של המערערים לביצוע בדיקה שלאחר המוות שלל את היכולת לגלות פגם כזה – נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי. הטענה נדחתה הן בשל ההיסטוריה האבחנתית של המערערת 2, אם התינוקת, קודם ללידה, והן בשל מחדלם של המשיבים ליטול בדיקת דם מן התינוקת שהייתה מסייעת להם בבדיקת טענותיהם.

4.

קביעותיו של בית-המשפט בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין התרשלותו של הצוות הרפואי בבית-החולים של המשיבים לבין מותה של התינוקת המנוחה, באו לאחר שבחן בדקדקנות את העדויות והראיות האחרות שבאו לפניו. כלל הנסיבות ובהן רישומי המוניטור (קודם לתקלה שאירעה בו), הבדיקות שנערכו לתינוקת סמוך לאחר לידתה ובהן בדיקות הדם כמו גם ציוני האפגר בלידתה וסמוך לאחר מכן, מבססים את המסקנה כי מותה של התינוקת נגרם כתוצאה מהפרעה באספקת החמצן במשך לפחות עשרים דקות קודם לידתה.

5.

בית-המשפט המחוזי פסק למערערים בגין נזק לא-ממוני – הכולל הן רכיב של כאב וסבל והן רכיב של קיצור תוחלת חיים – סכום של 400,000 ש"ח, הכולל בחובו גם ריבית מיום המקרה ועד יום מתן פסק-הדין.

את הפסד ההשתכרות בשנים האבודות העריך בית-המשפט בהתאם לכללים שנקבעו בהלכת פינץ (ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ , מיום 11.4.2006) בסכום כולל של 463,061 ש"ח. בנוסף לאלה פסק למערערים פיצוי גלובלי בסך 15,000 ש"ח בגין הוצאות קבורה; בית-המשפט לא פסק פיצוי למערערים 2 ו-3 – הורי התינוקת המנוחה – משקמה לתינוקת עצמה זכות תביעה ומשהוריה אינם אלא נפגעי משנה שאין הלכת לבנה לוי חלה בעניינם (ע"א 754/05 לוי נ' מרכז רפואי שערי צדק (לא פורסם, 5.6.2007)).

בית המשפט יישם נכונה את הוראות הדין והפסיקה ואין להתערב בפסיקתו גם לעניין שומת הפיצוי. התוצאה היא שדין שני הערעורים להידחות. אין צו להוצאות.

המשנה-לנשיאה

השופט ס' ג'ובראן :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט ח' מלצר :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.