ע"א 5392/01 מוצטפא גבר נ. נסאסרה נאדל

1.המבקש נפגע ביום 4.1.98 בתאונת דרכים. תאונה זו הוכרה גם כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. ביום 12.3.99 נחתם בינו לבין המשיבה מספר 2 ( להלן: קרנית ) הסכם, לפיו ימונו מומחים בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה בכדי שיחוו דעתם בדבר נכותו הרפואית של המבקש. בטרם נבדק המבקש אצל המומחים שמונו, זומן המבקש לוועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי ( להלן: המל"ל ), וביום 15.12.99 נקבעו לו על ידי הוועדה 37% נכות בתחום האורתופדי ו50%- נכות בתחום האורולוגי. בנוסף, נקבע כי אין למבקש נכות בתחום הנוירולוגי.

ביום 30.1.00 קבע למבקש, המומחה הרפואי המוסכם בתחום האורתופדיה, ד"ר לילינג, 26.6% נכות אורתופדית.

2.המבקש טען, כי אחוזי הנכות האורולוגית שנקבעו לו על ידי המל"ל מחייבים בהליכים מול קרנית, מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975- ( להלן: החוק). בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ר' אבידע) קבע כי בשל ההסכם בין הצדדים, אין להזדקק לקביעתו של המל"ל, גם לגבי אותם תחומים שלגביהם לא הוסכם בין הצדדים על מינויים של מומחים רפואיים. זאת, נוכח סעיף 7 להסכם הנ"ל בין הצדדים, שקבע:

"בכפוף לזכויותיהם לפי תקנה 15 לתקנות, ובהתאם לאמור בסעיף 5(ב) לעיל, מסכימים הצדדים כי חוות הדעת של המומחה/ים האמורים בסעיף 1 לעיל, מחייבות אותם גם במסגרת הליכים בבית המשפט, והינם מסכימים כי חוות דעת זו/אלו דינה/דינן כאילו הוגשה/ו בידי מומחה אשר מונה לפי תקנה 7 לתקנות".

על פי החלטת בית המשפט המחוזי, משקבעו הצדדים כי דינן של חוות הדעת "כאילו הוגשו" בידי מומחה על פי התקנות, יש לראות את חוות הדעת כאילו כבר הוגשו לבית המשפט. לכן, ולאור ההלכה לפיה לצורך סעיף 6ב' לחוק הפיצויים הנ"ל, יש לראות בהגשתן של חוות הדעת הרפואיות משום תחילת "שמיעת הראיות", קבעה השופטת כי אין להזדקק לקביעת המל"ל בעניין נכותו האורולוגית של המבקש. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות עירעור.

הוחלט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה.

3.ההלכה היא, כי יש לראות את מועד הגשת חוות הדעת של המומחה הרפואי לתיק בית המשפט, כתחילת שמיעת הראיות לצורך סעיף 6ב' הנ"ל. ממועד זה ואילך, עדיפה חוות הדעת מטעמו של המומחה על כל קביעה אחרת על פי דין והיא המחייבת לעניין קביעת דרגת נכותו של הנפגע (רע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו יאיר , פ"ד מז(4) 89). ודוק: תחילת שמיעת הראיות היא במועד קבלת חוות דעתו של המומחה. עצם מינויו של המומחה אינו מהווה תחילת שמיעת הראיות. עמדה זו מתחייבת נוכח שיקולי המדיניות המשפטית. תכליתו של סעיף 6ב הנ"ל הנה למנוע את העלויות הכרוכות במינויו של מומחה רפואי נוסף, כאשר דרגת נכותו של הנפגע כבר נקבעה על פי דין. במקרים בהם כבר מונה מומחה, שבדק את הנפגע והגיש את חוות דעתו לבית המשפט, עלויות אלה אינן נחסכות, ואין סיבה שתצדיק שבית המשפט לא יסתמך על חוות דעת של רופא שנתמנה על ידו.

4.כאמור, בעת קביעת הנכות הרפואית על ידי המל"ל, המבקש טרם נבדק על ידי המומחים הרפואיים שמונו לו מכוח ההסכם. עם זאת, בית המשפט קבע שעל פי ההסכם יש לראות את חוות הדעת אשר אמורים המומחים הרפואיים להגיש לבית המשפט כאילו כבר הוגשו לתיק בית המשפט. אין בידי לקבל פרשנות זו לסעיף 7 להסכם בין הצדדים. נראה לי כי יש לפרש את הסעיף כקובע שדינן של חוות הדעת הרפואיות כשתוגשנה , יהא כדינן של חוות דעת שהוגשו בידי מומחה אשר מונה על פי התקנות. אין זה סביר בעיני, שכוונת הכתוב בסעיף 7 להסכם הוא שגם חוות דעת אשר טרם הוכנה, במצב דברים שהתובע טרם נבדק על ידי המומחה הרפואי, תחשב לחוות דעת שהוגשה לבית המשפט.

מהאמור לעיל עולה, שקביעת הנכות על ידי הוועדה הרפואית של המוסד - קביעת הנכות על פי דין - נעשתה טרם שמיעת הראיות. כיצד משפיע הדבר על קביעת הנכות בעניינו של המבקש?

בנושא הנכות בתחום הנוירולוגי והאורטופדי הסכימו בעלי הדין על מינוי מומחים רפואיים בתחומים אלה והסכמתם הדיונית בנושא זה גוברת. הנכות הרפואית תקבע על סמך חוות דעת של המומחים הרפואיים. בהקשר זה יש לציין, כי לאור קביעתו של המל"ל, הצהיר המבקש כי הוא מוותר על בדיקה על ידי פרופסור אברמסקי, המומחה בתחום הנוירולוגי, ועל קביעת נכות בתחום זה.

שונה המצב ביחס לקביעת הנכות בתחום האורולוגי. בהיעדר התנאה בין הצדדים בדבר הנכות האורולוגית, חל הכלל הקבוע בסעיף 6ב' לפיו קביעת הנכות על פי דין תחייב אם ניתנה לפני שמיעת הראיות. לכן יש להסתמך על קביעת הנכות על פי דין בתחום זה, כפי שהיא נקבעה במוסד לביטוח לאומי.

5.הערעור מתקבל במובן זה שבתחום האורולוגי על בית המשפט להיזקק לקביעת דרגת הנכות שנקבעה במל"ל. לגבי דרגת הנכות האורתופדית, תחייב חוות דעתו של המומחה, ד"ר לילינג שניתנה בהתאם להסכמת הצדדים.

השאלה אם יש מקום להחיל את הסיפא של סעיף 6ב' לחוק ולהתיר הבאת ראיות לסתור בתחום האורולוגי, לא התעוררה בערעור זה, ואיני מחווה בה כל דעה.

המשיבה 2 תישא בהוצאות המבקש בסכום 10,000 שקלים חדשים.