ע"א 5392/13 בית בלב בע"מ נ. עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל

1.

הליך זה נסב על פסק-דינו של בית המשפט לחוזים אחידים בירושלים מיום 28.5.2013. בגדר ההליך הגישה המערערת "בקשה והודעה" בה ציינה כי להבנתה על פי הוראת תקנה 32 לתקנות החוזים האחידים (סדרי דין בבית הדין וסדרי דין בערעור), תשמ"ג-1983 (להלן: תקנות החוזים האחידים ) פטורה היא מהפקדת עירבון בהליך זה.

אפשרתי למשיבות להתייחס לבקשה-הודעה הנזכרת, ותגובה עניינית הוגשה אך מטעם המשיבה 1, אשר אף היא לא התנגדה לטענה כי תקנות החוזים האחידים מיעטו את תחולתן של הוראות תקנות סדר הדין האזרחי הקובעות את חובת הפקדת העירבון בהליכים ערעוריים המוגשים על החלטות בית הדין לחוזים אחדים. ואכן, תקנה 32 לתקנות החוזים האחידים אליה הפנתה המערערת קובעת כי "על ערעור יחולו בשינויים המחוייבים הוראות פרק כ"ה לתקנות סדר הדין למעט סימנים א', ב' ו-ד'". הוראות התקנות מפנות בהקשר זה לנוסחן הקודם של תקנות סדר הדין האזרחי משנת תשכ"ג-1963, ועיון בתקנות בנוסחן זה מלמד כי פרק כ"ה עניינו ב"סדר הדין בערעור" וכי סימן ד' לאותו הפרק הסדיר את סוגיית ה"ערובה להוצאות" ( ק"ת 1477, 1865 (1963). כידוע כיום מוסדרים סדרי הדין בערעור בפרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי )).

הנה כי כן, על פי לשון התקנות הוראות תקנות סדר הדין האזרחי לעניין חובת הפקדת העירבון בהליך ערעורי לא הוחלו לעניין ערעור המוגש על החלטות בית הדין לחוזים אחידים (ראו גם שלמה לוין פרוצדורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט 234-235 (2003)), ויצוין כי בשלב זה וגם לאחר הפיכתו של בית הדין לחוזים אחידים לבית דין מינהלי טרם בוטלו תקנות החוזים האחידים (ראו שם , כן ראו הוראת המעבר הקבועה בסעיף 55(ג) לחוק בתי דין מינהליים, תשנ"ב-1992).

2.

נקודת המוצא היא אפוא כי על פי תקנות החוזים האחידים בשונה מהליכים ערעוריים "רגילים" לא קבועה חובת הפקדת עירבון בהליכים ערעוריים המוגשים על החלטות בית הדין לחוזים אחדים. חרף האמור, לטענת המשיבה 1 יש לחייב את המערערת בהפקדת ערובה מכוח סמכותו של בית המשפט על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, והיא טוענת בהקשר זה כי הפקדת הערובה מוצדקת נוכח העובדה שסיכויי הערעור קלושים כמו גם נוכח העובדה שהמערערת, המנהלת רשת של בתי דיור מוגן, מחזיקה בפיקדונות של הדיירים "בסך כולל של מאות מיליוני שקלים", ולעומת זאת היא עמותה הפועלת לשם הגנה על זכויות הדיירים ואין בידיה או בידי הדיירים כספים השייכים למערערת.

אכן עשויה להתעורר שאלה בדבר הטלת ערובה בהליכים ערעוריים על החלטות בית הדין לחוזים אחידים מכוח היקש על פי סמכותו הכללית של בית המשפט להטיל ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי ועל היחס שבין הוראות תקנות החוזים האחדים ותקנות סדר הדין האזרחי בהקשר זה. ואולם גם אם אניח כי גם בהליכים כגון דא סמכותו הכללית של בית המשפט להטיל ערובה שמורה לו, לא מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן הוכחה הצדקה לכך. זאת שכן המשיבה 1 לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי ייקשה

עליה לגבות הוצאות מן המערערת, אם אלו ייפסקו לטובתה ובטענתה כי המערערת מחזיקה בפיקדונות של הדיירים המתגוררים בדיור מוגן אין כדי להוכיח טענה כאמור (לתכליתה של הטלת ערובה על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי ולשיקולים המנחים ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים , פ"ד נח(5) 865, 868-869 (2004); רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' ניב , פ"ד נד(2) 845, 848 (2000). כן השוו להטלת ערובה מכוח סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 - רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009), וזאת מבלי להכריע בדבר תחולתה על ערעורים המוגשים על פסקי דין של בית הדין לחוזים אחדים, ויודגש כי המשיבה 1 לא ביקשה במסגרת תגובתה הטלת ערובה מכוח סעיף זה, וממילא לא נדרשה התייחסות המערערת לעניין).

אשר על כן ונוכח הוראת תקנות החוזים האחדים עליה עמדתי לעיל, פטורה המערערת מהפקדת עירבון בהליך זה.

3.

כן הובאו בפניי בקשת המשיבה 9 לסווגה כמשיבה פורמאלית ובקשת המשיבה 16 להימחק מן ההליך.

בנסיבות העניין בקשות אלו מתקבלות. המשיבה 9 תסווג כמשיבה פורמאלית, והמשיבה 16 - אשר נמחקה מן ההליך אשר התנהל בבית המשפט קמא ביום 15.6.2011 - תימחק, בהסכמת המערערת, מן ההליך שבכותרת.

ההחלטה תתויק בתיק השופטים.