ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5407/96
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט י' קדמי
כבוד השופט ח' אריאל
המערער : מתקאל בן אברהים תותנג'י
נגד
המשיב ה : מדינת ישראל
ערעור על גזר דין בית המשפט
המחוזי בירושלים מיום 20.6.95
בת"פ 174/95 שניתן על-ידי כבוד
סגן הנשיא י' צמח, והשופטות
מ' נאור, מ' ארד
תאריך הישיבה:
כ"ב בסיון תשנ"ח (16.6.98)
בשם
המערער : עו"ד לאה צמל
בשם
המשיב ה: עו"ד תמר בורנשטיין
בשם שרות המבחן: גב' זהבה מור
פ ס ק - ד י ן
המערער, ערבי תושב העיר העתיקה בירושלים, החליט לדקור יהודי, על מנת להטיל בו נכות או מום. הוא הצטייד בסכין, יצא לאיזור שער שכם ותר אחר קורבן מתאים. במקום עבר יהודי. המערער תקף אותו מאחור, נעץ את סכינו בצווארו ונמלט. כתוצאה מכך נגרמה לנפגע חבלה חמורה.
בשל מעשה זה הואשם המערער בנסיון לרצח אך במסגרת הסדר טיעון הומר האישום לחבלה חמורה בכוונה מחמירה והמערער הודה בעובדות. במסגרת ההסדר ביקשה התביעה להטיל על המערער עונש מאסר של עד עשר שנים, ואילו הסניגורית, שהתמקדה בנסיבותיו האישיות של המערער, ביקשה להקל עמו. בית המשפט המחוזי ראה בחומרה רבה את המעשה וגזר על המערער עשר שנות מאסר מהן תשע שנים לריצוי בפועל.
בערעור שבפנינו חזרה הסניגורית על טענת המערער כי עשה מה שעשה על רקע פגיעה שספג מידי יהודי ימים אחדים לפני המעשה, לאחר שתלונתו על המעשה ההוא, לפי ראות עיניו, לא טופלה על ידי המשטרה כראוי.
בצדק דחה בית המשפט המחוזי טענה זו, בקבעו כי אמתלאות כאלה לפגיעות קשות במי שהוא יהודי "יותר ממה שיש בהן כדי להקל יש בהן טעמים לחומרה".
עם זאת, נראה לנו כי מצוי טעם אחר שבגללו ראוי היה להקל עם המערער במעט לעומת העונש שנגזר עליו. המערער הוא כבן עשרים ושלש ועל פי החומר הרפואי המצוי הוא סובל מהפרעת אישיות המלווה בפיגור סביבתי. העונש שהושת עליו אמנם הלם את חומרת המעשה אך לא הביא בחשבון לצד הקולה את המיגבלות האישיות שבהן לוקה המערער.
מטעם זה החלטנו לקבל את הערעור במובן זה שמתוך עשר שנות המאסר שגזר בית המשפט המחוזי על המערער תהיינה שבע שנים לריצוי בפועל, כשהמניין הוא מיום המעצר, ואילו שלש שנים תהיינה מאסר על תנאי בתנאים שקבע בית המשפט המחוזי.
ניתנה היום, כ"ב בסיון תשנ"ח
(16.6.98).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
96054070.
F02