ע"א 5420/99 עוזי קרן נ. הרשמת קלמנוביץ ' ואח'

בפני בקשת המערער לפסול עצמי מלשבת בדיון בעניינו.

המערער טוען כי הוא אדם מחוסר אמצעים, קובל על כך כי הוא מופלה לרעה לעומת בעלי אמצעים שיש בכוחם לדאוג לעצמם לייצוג משפטי נאות.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא, כי על מנת לבסס טענת פסלות, יש צורך להראות כי מנסיבות המקרה עולה אפשרות ממשית למשוא פנים (ראה למשל: ע"א 1012/00, מלכיאל אהרון נגד מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם)). במקרה זה, מלבד טענות לאקוניות וסתמיות של המערער, לא עולה כל אפשרות לקיומו של משוא פנים, ולא כל שכן "אפשרות ממשית" לכך.

זאת ועוד אחרת: המערער אינו קובל על החלטה ספציפית כזו או אחרת שניתן להתייחס אליה כל עיקר, אלא ככל הנראה מתייחס הוא לשורת החלטות (ראה סעיף 1 לבקשת המערער). משלא הועלתה טענה נגד החלטה ספציפית, לא ניתן להתייחס לטענות המערער לגופן. כמו-כן, הלכה היא כי טענת פסלות יש להעלות בהזדמנות הראשונה. בענייננו, לא כך נהג העותר כעולה מבקשתו.

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.