ע"א 543/15 לינוי-בניה ותשתיות בע"מ נ. משרד הבינוי והשיכון

בהמלצתנו הודיעה המערערת כי היא אינה עומדת על הערעור למעט בסוגיית ההוצאות שנפסקו לחובתה בבית המשפט קמא בסך 150,000 ש"ח ושולמו בינתיים למשיבה. בעניין זה הסכים בא-כוח המערערת לאחר שנועץ במרשתו להותיר הפחתה לשיקול דעתנו. באת-כוח המשיבה מצידה הודיעה כי התיק טופל בבית המשפט המחוזי במיקור-חוץ ושולם לעורך הדין שייצג את המשיבה סך של 150,000 ש"ח וכן היו הוצאות לשכר מומחה על חוות-דעת שהוגשה. אכן רכיב ההוצאות בפסק-דין העומד לערעור הינו רכיב שבו ערכאת הערעור אינה נוהגת, ככלל, להתערב אלא שבמקרה דנן עולה מן החומר שבפנינו שהיה בין הצדדים הסדר דיוני אשר בעקבותיו לא נוהלו כלל הוכחות בפני בית המשפט קמא והדיון היה יעיל וקצר כפי שאף משתקף מפסק-הדין שניתן לבסוף המחזיק כחמישה עמודים.

בנסיבות אלה סברנו כי לא היה מקום לחייב את המערערת בהוצאות בסכום שבהן חויבה, גם אם המשיבה נשאה בסכום זה כפי שצוין על ידה ולגישתנו יש להפחית את החיוב בהוצאות באופן ממשי.

אשר על כן, אנו מורים כי סכום ההוצאות שבו חויבה המערערת בבית המשפט קמא יופחת ויעמוד על 50,000 ש"ח ואילו ההפרש בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום ששולם יוחזר למערערת בתוך 21 ימים.

אין צו להוצאות בערעור.