ע"א 5432/10 עו"ד מרדכי מ שגיב נ. עו"ד שמעון רוקח

1.

בית המשפט המחוזי נתן החלטה שבה הורה (בין היתר) על סיום תפקידו של המבקש ככונס נכסים ועל השכר שישולם לו בגין טרחתו. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אך הביע סברה כי ההליך הנכון הוא ערעור בזכות. האומנם כך? זו השאלה המונחת לפניי.

2.

ואלה, בתמצית, העובדות הצריכות לעניין. בבית המשפט המחוזי בנצרת התקיים הליך בעניין הסכם מכר מקרקעין שנכרת בין המשיבות הפורמאליות 3 לבין המשיבה 2.

במסגרת ההליך הגיעו הצדדים לכלל הסכמה שקיבלה תוקף של פסק-דין, אשר לפיה מונו המבקש והמשיב 1 לשמש כונסי נכסים לשם מכירת הזכויות במקרקעין. לאחר מתן פסק-הדין נתגלעו בין המבקש לבין המשיב 1 מחלוקות באשר לאופן יישום פסק-הדין, אך ביום 24.11.2009 פנו השניים לבית המשפט בבקשה מוסכמת למכירת נכס המקרקעין לידי צד ג; הבקשה אושרה ביום 2.12.2009.

3.

בהמשך פנה המשיב 1 לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות, בין היתר בעניין סיום תפקידו של המבקש ככונס נכסים בתיק. בית המשפט שמע את עמדות כונסי הנכסים, ובהסכמתם הורה על שחרורו של המבקש מן התפקיד כך שהמשיב 1 נותר כונס הנכסים היחיד. בית המשפט הוסיף וקבע את גובה שכר הטרחה של כונסי הנכסים, לרבות החלוקה בין השניים, וכן קבע כי חלק משכר הטרחה ישולם רק לאחר קבלת מלוא התמורה עבור הנכס וסילוק התשלומים לנושים של המשיבה 2.

4.

המבקש משיג על אופן קביעת שכר טרחתו, וכמו-כן הוא מלין על ביקורת שהשמיע בית המשפט המחוזי בנוגע להתנהלותם של כונסי הנכסים זה כלפי זה. המבקש הגיש כאמור בקשת רשות ערעור, אך ציין בפתח דבריו כי אפשר שלפי הפסיקה עומדת לו זכות ערעור. לפיכך הובא התיק לפניי לצורך הכרעה בשאלת סיווגו הנכון של ההליך. ביקשתי את התייחסותם של המשיבים לעניין זה, ואלה הביעו עמדתם כי החלטתו של בית המשפט ניתנת לערעור ברשות בלבד.

עמדתי היא כי למבקש נתונה זכות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

5.

לא פעם נפסק כי במקום שבו ניתנת החלטה המכריעה באופן סופי בהליך שעניינו פסיקת שכר טרחתו של כונס נכסים, דין ההחלטה כדין פסק-דין והערעור – בזכות. הובהר, כי החלטה המורה על שחרורו של מנהל עיזבון או של כונס נכסים מתפקידו, והפוסקת לו את שכרו, היא בבחינת פסק-דין שניתן לערער עליו בזכות. כך הדבר אף אם הבקשה לקביעת שכר הטרחה הוגשה לאחר מתן פסק-הדין בתיק העיקרי (ראו בע"מ 3390/04 גבאי נ' מורג (לא פורסם 20.5.2004); ראו גם ע"א 621/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' פינצ'וק , פ"ד מא(2) 660, 664 (1987)). עם זאת, לא כל המקרים עשויים מקשה אחת. באחת הפרשות הגיש כונס נכסים בקשה למתן הוראות בעניין ביצוע פסק-דין שניתן קודם-לכן, ובין היתר עסקה הבקשה בשכר הטרחה. נפסק, כי הערעור על ההחלטה בבקשה זו טעון רשות (בע"א 2817/91 מימון נ' שאולי , פ"ד מז(1) 152 (1993)). בית המשפט העליון הדגיש בעניין מימון את השוני בין מצב שבו מתקיים למעשה הליך נפרד העוסק אך ורק בשאלת שכרו של כונס הנכסים, שאז הערעור על ההחלטה הסופית הוא ערעור בזכות; לבין מצב שבו מוגשת בקשה למתן הוראות לביצוע פסק-דין העוסקת במגוון נושאים, שאז עצם העובדה שאחד הנושאים – לאו דווקא המרכזי שבהם – הוא קביעת שכר הטרחה, אינה מקימה זכות ערעור, בפרט כאשר קביעת שכר הטרחה עצמה קשורה בקשר הדוק להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים בתיק העיקרי. אכן, במקרה מן הסוג האחרון "ההחלטה נושא הערעור כרוכה וקשורה קשר אמיץ בפסק הדין העיקרי... ועל כן הערעור עליה יהיה ברשות בלבד" (שם, בעמ' 159).

6.

בענייננו, מדובר אמנם בהחלטה שניתנה לאחר מתן פסק-הדין בהליך העיקרי, במסגרת של בקשה למתן הוראות שיזם המשיב 1. עם זאת, כאמור, מועד הגשת הבקשה אינו העיקר (ראו עניין גבאי הנ"ל). המבקש לא היה צד להליך העיקרי בבית המשפט המחוזי. הוא שימש כונס נכסים (בצוותא עם המשיב 1), והבקשה למתן הוראות באה בעיקר כדי להביא לסיום תפקידו וליתן את ההוראות המתחייבות מכך, לרבות בעניין שכר הטרחה של כונסי הנכסים – גובהו, חלוקתו ועיתוי תשלומו. בעניינים אלה עסקה החלטתו של בית המשפט המחוזי, ובכך עוסק הערעור; כמו-גם בהשגתו של המבקש על דברים שכתב בית המשפט באשר להתנהלותם של כונסי הנכסים האחד מול האחֵר. בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שאופן חישוב שכר טרחתו של המבקש לא הצריך הכרעה בשאלות שעמדו במוקד המחלוקת בין הצדדים לתיק העיקרי, סבורני כי המקרה שלפנינו בא בקבוצת המקרים שבהם יש לראות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי משום "פסק-דין" כלפי המבקש, ועל כן קמה לו זכות ערעור על ההחלטה.

סוף דבר, למבקש עומדת זכות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 1.7.201. המזכירות תשנה את סיווגו של ההליך מבקשת רשות ערעור לערעור בזכות, והתיק יטופל בהתאם. המבקש ישלים את האגרה המתחייבת לאור שינוי-הסיווג תוך 10 ימים מעת המצאה החלטה זו, שאם לא כן אפשר כי יימחק ההליך ללא הודעה נוספת. אין צו להוצאות בהליך שלפניי.