ע"א 5450/17 פלוני נ. פלוני

השופט נ' הנדל:

1.מונח לפנינו ערעור נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 36238-10-12, כב' השופטת נ' בן אור ), בגדרו נדחתה תביעת המערערת נגד המשיבים בגין רשלנות רפואית. שמענו את הצדדים ועיינו בחומר. על המערערת לחצות משוכה של ממש לשם הוכחת תביעתה, בראי התייחסותו של בית משפט קמא לעדותה וליתר הראיות שהוצגו בהליך.

הערעור התמקד בראש הנזק של אובדן סיכויי החלמה. בא כוח המשיבים טען כי מדובר בהרחבת חזית. הטענה נכונה בכל הקשור לכתב התביעה שהגישה המערערת, ואולם במהלך ההליך בערכאה קמא העיד המומחה מטעם המשיבים, והוא אשר העלה את הנושא בצורה ברורה. מסיבה זו אין לדחות על הסף את העניין על בסיס היסוד הדיוני של הרחבת חזית. דא עקא, בעמדת המערערת קיים קושי נוסף, והוא שעומד בדרכה.

2.לראש הנזק של אובדן סיכויי החלמה מאפיינים בלתי שגרתיים, אך הכללים החלים על הוכחת נזק בדיני הנזיקין חלים גם עליו. כאן נדגיש כי גם אם הוכחה רשלנות, יש להוסיף ולהוכיח נזק וקשר סיבתי בין הרשלנות לנזק. בענייננו לא הוכח הנזק, וליתר דיוק – לא הוכח שיעורו. נכון כי ניתן להוכיח, למשל, אובדן סיכויי החלמה בשיעור של עשרים אחוז, אך שיעור זה יש להוכיח במאזן הסתברויות. זהו המפגש בין ראש הנזק של אובדן סיכויי החלמה ובין הכללים המחייבים בנזיקין. כאן, כאמור, לא הוכח שיעור מסוים. בא כוח המערערת עשה מאמץ להתגבר על הבעיה, אך מה שלא הוכח כנדרש – לא הוכח. זה המצב בענייננו.

מכאן שלא נפלה טעות בתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא – דחיית התביעה.

3.הערעור נדחה. אין צו להוצאות.