ע"א 5451/22 קונגרגיישן בני יוסף (לשעבר חתם סופר) נ. בית אולפנה לאימון מו

בפניי בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לושי-עבודי ) מיום 23.6.2022 בפר"ק 18974-01-18 (להלן: ההחלטה ), במסגרתה נדחתה בקשת המערערת להכיר בה כגורם שבידו לקבוע את זהות המוסד לו יועברו כספי תמורת נכס המקרקעין שמומש במסגרת פירוק המשיבה 1 (להלן: האגודה ).

רקע לבקשה

1.

האגודה התאגדה בשנת 1970, כאגודה עותומאנית, לצורך קידום מספר מטרות חינוכיות קונקרטיות. מייסדי האגודה היו בני הזוג שרלוטה ושבתאי פרנקל (להלן: הרב פרנקל ), ביתם חנה קפלן וחתנם נפתלי קפלן (להלן: הרב קפלן ). כפי שנטען במסגרת הבקשה ובפני בית המשפט קמא, המערערת - גוף ללא מטרת רווח שמושבו בארצות הברית - תרמה באותה השנה את מלוא הכספים ששימשו את האגודה לרכישת מגרש בעיר בני-ברק, עליו הוקם בניין בן שלוש קומות (להלן: הנכס ).

2.

מבלי להאריך בדברים מעבר לצרכיה של החלטה זו, יצוין כי במרוצת השנים זנחה האגודה את המטרות שלשמן הוקמה, וכן לא נרשמה בתור עמותה בהתאם להוראות חוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן: חוק העמותות ). על רקע זה, בחודש ספטמבר 2002, החל רשם העמותות לפעול למחיקתה של האגודה, בהתאם לסמכותו על פי סעיף 62 לחוק העמותות.

3.

ביום 16.2.2003 דיווחה האגודה למס שבח על ביצוע העברה ללא תמורה של זכויותיה בנכס לידי בני הזוג קפלן, לצד בקשה לפטור ממס בהתאם לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963.

ביום 22.5.2003 הגישה האגודה בקשה לעכב את הליכי מחיקתה בשל כך שבבעלותה נכס מקרקעין, ובשל כוונת חבריה לפעול בהליך של פירוק מרצון. ביום 27.5.2003 התכנסה האסיפה הכללית של האגודה, וקיבלה החלטה בדבר שינוי הסעיף בתקנון האגודה אשר עוסק בגורל נכסי החברה במקרה של פירוק, כך שתחת הסעיף בתקנון האגודה שהורה כי " במקרה של פירוק האגודה יועבר רכוש האגודה לגוף שמטרותיו דומות למטרות האגודה שייקבע על ידי החברה וחברי האגודה לא יהיו זכאים לקבל כל חלק מרכוש האגודה ", בא סעיף המורה כדלקמן: " במקרה של פירוק האגודה יעשה ברכוש האגודה כפי שיוחלט באסיפת חברי האגודה ".

ביום 21.9.2003 התקיימה אסיפה כללית נוספת, בנוכחות בני הזוג קפלן בלבד, בה התקבלה הודעתם של שני החברים הנותרים באגודה בדבר הפסקת חברותם. בהמשך לכך, התקבלה החלטה בדבר פירוק האגודה והעברת נכסי האגודה לחבריה.

בשנת 2005 הגיש המשיב 3 (להלן: הרשם ) תביעה נגד האגודה ובני הזוג קפלן, בה עתר לביטול החלטת האגודה בדבר העברת הנכס לידי חבריה וכן למתן צו מניעה זמני האוסר על העברת נכס המקרקעין לידי בני הזוג קפלן או למי מטעמם. תביעה זו התקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפסק דינו מיום 2.9.2007 (ה"פ 1145/05; כב' השופטת י' שבח ),

תוך שצוין כי בעת פירוקה, אגודה מחויבת להעביר את רכושה לגוף אחר הפועל לקידום מטרה חברתית דומה. ערעור לבית משפט זה נמחק בשנת 2010, בכפוף להסכמת האגודה כי תעביר את הנכס למוסד בעל מטרות דומות (ע"א 9345/07).

4.

ביום 10.2.2019 הורה בית המשפט קמא (פר"ק 18974-01-18; כב' השופטת א' לושי-עבודי ) על מתן צו פירוק לאגודה ולמינוי המשיב 2, ששימש עד אותה העת כמנהל מורשה, כמנהל מיוחד לנכסיה (להלן: המנהל המיוחד ). זאת, בעקבות בקשה שהוגשה על-ידי הרשם, בה נטען כי האגודה אינה פועלת לקידום מטרותיה מזה שנים רבות; כי כל קיומה מתמצה בשימוש פרטי בנכס המקרקעין שלה לטובתם האישית של חבריה ולצורך פעילות עסקית פרטית, חרף פסק הדין של בית משפט זה בע"א 9345/07 הנ"ל; כי האגודה פועלת לשם השגת רווח, בניגוד לחוק האגודות העותומאניות וכן בניגוד להוראה הרלוונטית בתקנון האגודה; וכי היא משתמשת בכספי התרומות שלה למטרות רווח אישיות.

5.

ביום 28.5.2019 הגישה המערערת " בקשה דחופה להצטרף כצד להליך ובקשה למתן הוראות ". בבקשתה, טענה המערערת כי מלוא הכספים ששימשו את האגודה לרכישת המגרש ולבניית הנכס בשנת 1970 נתרמו על-ידה; וכי תרומה זו הייתה בגדר מתנה עם תנאי מפסיק, לפיו המתנה תפקע מקום בו האגודה תחדל מלעשות שימוש בנכס למטרות שלשמן הוקמה. על רקע האמור, ביקשה המערערת מבית המשפט להורות על צירופה להליך וכן על העברת הנכס לידי המערערת, שתפעילו בהתאם למטרות שלשמן נתרמו הכספים, או לחלופין על העברתו ללא תמורה לגוף ללא מטרות רווח בעל מטרות דומות למטרות האגודה, " ואשר פועל תחת הנהגה רוחנית ודתית דומה שמוסכמת על הקונגרגיישן [המערערת – י.כ.] וזהותו תהא מקובלת על ידי הקונגרגיישן ".

בית המשפט קמא דחה בקשה זו בהחלטתו מיום 15.3.2020 (להלן: ההחלטה הראשונה ), בקבעו כי לא הונחה תשתית עובדתית וראייתית לקיומו של הסכם מתנה כאמור; כי המערערת אינה נושה של האגודה; כי צירופה אינו נדרש לצורך הכרעה יעילה ושלמה בפירוק; וכי בקשתה לוקה בשיהוי משמעותי. יצוין כי על החלטה זו הוגש ערעור ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע. בקשת עיכוב הביצוע נדחתה בהחלטתו של בית משפט זה מיום 21.5.2020 (ע"א 2758/20; כב' השופט מ' מזוז ), והערעור נמחק לבסוף ביוזמת המערערת (החלטת כב' הרשם ר' גולדשטיין מיום 20.12.2020).

ביני לביני, ביום 3.3.2020 הגיש המנהל המיוחד " בקשה למתן הוראות בדבר אישור נוהל מכר ", במסגרתה התבקש אישור לפרסום הזמנה להציע הצעות לרכישת הנכס. המערערת הגישה התנגדות לבקשה האמורה, אך התנגדותה נדחתה בהחלטת "פתקית" קצרה מיום 15.3.2020, על רקע ההחלטה הראשונה (כהגדרתה לעיל) אשר ניתנה באותו יום.

ביום 16.11.2022 הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן הוראות בדבר אישור למכירת הנכס. ביום 18.11.2020, לאחר קבלת תגובת הרשם וכונס הנכסים הרשמי, נעתר בית המשפט לבקשה.

ההחלטה מושא הבקשה

6.

ביום 9.2.2021 הגישה המערערת בקשה " בדבר זכותה של הקונגרגיישן

לקבוע את זהות הגורם לו תועבר תמורת מכר נכס המקרקעין אשר בבעלות האגודה [....] אשר נרכש ונבנה מכספי תרומת הקונגרגיישן ". בבקשתה, הפנתה המערערת לסעיף 12(ד) לתקנון האגודה, שנזכר לעיל, וטענה כי: " בכל מקום בו מופיעה המילה "חברה" הכוונה היא לקונגרגיישן ". עוד טענה המערערת כי בהתאם לתקנון האגודה, כלל ההחלטות אשר יתקבלו על-ידי מוסדותיה יהיו טעונות אישור חתום מטעם המערערת, לרבות בפירוק. בתוך כך, טענה המערערת כי דין תקנון האגודה הוא כדין חוזה בין האגודה ובין המערערת, המעגן, בין היתר, גם את זכויותיה; כי המערערת היא התורמת היחידה של האגודה; וכי בחלוף השנים לא התווספו תורמים או נושים לאגודה.

7.

ביום 23.6.2022 התקבלה ההחלטה מושא הבקשה דנן, בגדרה דחה בית המשפט את בקשת המערערת, תוך חיובה בהוצאות.

בית המשפט קיבל את טענת המנהל המיוחד והכונס הרשמי, לפיה העניין שהועלה בבקשה זו הוכרע בהחלטות הקודמות, לרבות בפסק דין הפירוק, עליו לא הוגש ערעור; וכן גם בהחלטה בה נדחתה בקשת המערערת להצטרף כצד להליך הפירוק.

בית המשפט (לגישתו, למעלה מן הצורך) עמד על כך שמקום בו תאגיד נכנס להליכי פירוק ומתמנה לו בעל תפקיד, כל זכויות הניהול הקודמות של התאגיד בטלות, וכוח הניהול עובר לבעל התפקיד - ובכלל האמור הועברה לבעל התפקיד גם סמכות ההחלטה בדבר זהות הגוף אליו תועבר תמורת מכר הנכס. בתוך כך, קבע בית המשפט כי תקנונה של האגודה אינו רלוונטי, משהוא מחייב אורגנים של החברה שאינם קיימים עוד.

לעניין הטענה בדבר הגדרת המונח "חברה" בתקנון האגודה, כמתייחס למערערת, ציין בית המשפט כי המונח הוגדר בכתב יד לא ברור בשפה האנגלית, וכי הדבר לא הוכח בפניו. לצד זאת, קבע כי אין צורך להכריע בטענה זו לנוכח המסקנה שפורטה לעיל.

המערערת ממאנת להשלים עם החלטה זו של בית המשפט קמא, וביום 15.8.2022 הגישה ערעור לבית משפט זה, ובצידו הבקשה דנן.

הבקשה למתן סעד זמני בערעור

8.

המערערת עותרת למתן סעד זמני בדמות צו מניעה, האוסר על חלוקה או העברה של הכספים מקופת הפירוק עד לסך של 13,800,000 ש"ח, אשר התקבלו כתוצאה ממימוש הנכס; וכן צו מניעה זמני האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה בכספים שבקופת הפירוק, עד לסך של 13,800,000 ש"ח, זולת תשלומי המס הכרוכים במימוש בנכס, ככל שטרם שולמו.

בבקשתה, טוענת המערערת כי הנכס נרכש כולו מכספי התרומה מטעמה, ומוסיפה כי ההחלטות הקודמות בהליך לא הכריעו מפורשות בייעוד התמורה ממכירת הנכס.

המערערת טוענת כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה, וכי דחיית הבקשה פירושה שלילת זכותה לקביעת הגורם אליו יועברו הכספים " באופן גורף וסופי ", ללא כל אפשרות להשיב את המצב לקדמותו. לצד זאת, טוענת המערערת כי למשיבים לא ייגרם כל נזק ממתן הסעד הזמני, מאחר שלמיטב ידיעתה " אין נושים שנדרש להגן עליהם, זולת הקונגרגיישן עצמה ".

לעניין סיכויי הערעור, טוענת המערערת, בתמצית, שעל פי הדין החל על פירוק אגודה, המפרק נדרש לפעול בהתאם לתקנון האגודה; וכי העברת הזכויות לידי מפרק אינה מאיינת זכויות מהותיות בו, ובכלל זה זכויותיהם של צדדים שלישיים.

במישור המעשי, טוענת המערערת שאין בכוונתה כי "על פי החלטתה בלבד יישק דבר ", אלא שהחלטתה בדבר ייעוד הכספים " תהיה בכפיפות כמובן לאישור בית המשפט של פירוק, תוך שהתמורה תחולק לגוף בעל מטרות דומות למטרות האגודה ". על כך מוסיפה המערערת כי באופן זה האגודה תקיים כראוי את חובותיה, הן כלפי המערערת שתרמה את הכספים והן כלפי הציבור.

9.

ביום 15.8.2022 הוריתי למשיבים להשיב לבקשה לעיכוב ביצוע, וכן הוריתי על

מתן צו ארעי למניעת חלוקה או העברה של כספי מימוש הנכס שהתקבלו בקופת הפירוק, למעט תשלומי חובה הנובעים ממימוש הנכס, וזאת עד למתן החלטה אחרת.

10.

בתשובותיהם, טענו המשיבים, בעיקרו של דבר, כי דין הבקשה להידחות. מפאת הדמיון בטענותיהם, אתייחס לרובן במאוחד.

המשיבים שבים וטוענים כי בית המשפט קמא קבע זה מכבר, במספר החלטות ופסקי דין חלוטים, כי למערערת אין כל מעמד בהליך. על כן, טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור נמוכים.

מרבית המשיבים טוענים בתגובותיהם כי בנו של הרב קפלן הוא שעומד בראש המערערת, וכי בעלי תפקידים נוספים במערערת הם קרובי משפחה של משפחת פרנקל ומשפחת קפלן. לכן, לשיטתם, ערעורה של המערערת וכן הבקשה דנן מנוגדים לצו המניעה שניתן בשעתו על ידי בית המשפט קמא, האוסר על העברת הנכס לידי הזוג קפלן, למי מהם או למי מטעמם.

במישור מאזן הנוחות, טוענים המשיבים כי לא מונחת בשלב זה כל בקשה קונקרטית לקביעת ייעוד כספי קופת הפירוק או לאישור הגורם לו יש לייעד את הכספים, כך שאין כל דחיפות בקבלת הסעד המבוקש.

לצד זאת, טוען כונס הנכסים הרשמי כי אין לקבל את טענת המערערת בדבר היעדר נזק בשל עיכוב חלוקת הכספים. לשיטתו, אף שטרם הוכרע מי המוסד שיקבל את הכספים, מדובר בהכרח במוסד בעל מטרות ציבוריות, כך שהעיכוב עלול לפגוע בציבור אשר הגוף הנתרם פועל לקידומו.

בנוסף, כונס הנכסים הרשמי טוען כי אין כל הצדקה לסעד הרחב שהתבקש, אפילו אם צודקת המערערת בטיעוניה, שכן עשויים לחול תשלומים שונים שיש לבצעם מתוך כספי המימוש קודם לחלוקה, לרבות הוצאות הליך הפירוק, שכר טרחה, דיבידנד לנושים (ככל שישנם) וכיוצא בזה.

עוד מוסיף כונס הנכסים הרשמי כי התנהלות המערערת מוקשית, שכן אם יש בידיה הצעות למוסדות מתאימים שראוי לחלק להם את כספי המימוש, ניתן היה לצפות כי תקדים ותפנה למנהל המיוחד, אשר

ממילא מחויב לחלק את הכספים למוסדות בעלי מטרות דומות, ותציע מוסד מתאים המקובל עליה והתואם את החלטות בית המשפט. כונס הנכסים הרשמי מוסיף וטוען כי במקרה בו בקשה כאמור הייתה נדחית, יתכן שהיה מקום להשיג על כך; ואולם, בענייננו, טוען כונס הנכסים הרשמי כי המערערת לא נתנה כל הזדמנות להידברות, אלא בחרה לנקוט בהליך שעניינו דרישה א-פריורית לשליטה מוחלטת בכספים, תוך הדרת המנהל המיוחד.

דיון והכרעה

11.

נקודת המוצא לדיון בבקשה לסעד זמני בערעור היא שאין בהגשת ערעור על מנת לעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (ראו: תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות )).

על מנת לסטות מכלל זה, נדרש מבקש הסעד הזמני בערעור להוכיח שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור הם טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני, כך שעלול להיווצר קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו ככל שיזכה בערעור ופסק הדין יבוטל.

בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר, ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך. עם זאת, מקובל לראות בשיקול מאזן הנוחות כבעל מעמד הבכורה (ראו, מיני רבים: עע"מ 3739/22 מוסניצקי נ' המפקח על השירותים הפיננסיים , פסקה 8 (28.6.2022); רע"א 4770/22 ליוויה שירותי ספנות בע"מ נ' Libyan Navigator Ltd , פסקאות 10-9 (1.9.2022)).

12.

מהטעמים שיפורטו להלן, סבורני כי בחינת מאזן הנוחות מובילה למסקנה כי יש להיעתר לבקשת המערערת, ולו באופן חלקי, וזאת מבלי להיזקק לבחינת סיכוייו של הערעור להתקבל.

כאמור, בעניינו, מה שמבוקש על-ידי המערערת הוא מעמד להשפיע על זהות הגוף לו יחולקו הכספים שהתקבלו כתוצאה ממימוש הנכס. משזהו הסעד המבוקש, ברי כי אם יחולקו הכספים לגורם שאינו מקובל על המערערת, לא ניתן יהיה (או למצער יקשה הדבר) להשיב את המצב לקדמותו.

מאידך, המשיבים מצהירים שכלל לא מונחת כעת הצעה קונקרטית בפני המנהל המיוחד או בית המשפט להעברת כספי המימוש למוסד כלשהו. התוצאה היא שגם הטעם שהעלה כונס הנכסים הרשמי לעניין מאזן הנוחות – פגיעה במוסד העתיד לקבל את הכספים – הינו, לעת הזו, תיאורטי.

בנסיבות אלו, סבורני כי הכף נוטה אל עבר קבלת הבקשה, ולו באופן חלקי.

13.

לדעתי, בנסיבות בהן לא עומדת, לעת הזאת, הצעה קונקרטית להעברת כספי המימוש, אין צורך בהוצאת צו למניעת העברת כספים כאמור. יחד עם זאת, קיים צורך להבטיח כי מהלך חלוקה כאמור לא יתבצע בלא שיתאפשר למערערת לבקש צו זמני לעיכובו.

14.

יובהר, בהתאם לאמור בתגובתו של כונס הנכסים הרשמי, כי העברת כספי המימוש, לעניין החלטתי זו, מתייחסת ל יתרת הכספים שיוותרו לאחר התשלומים השונים שיש לבצע קודם להעברת הכספים.

15.

בשים לב לאמור לעיל, הבקשה מתקבלת, באופן חלקי, כדלקמן:

·

העברת יתרת כספי המימוש לא תבוצע, אלא לאחר שזהות המוסד אליו מבוקש להעביר את הכספים תימסר למערערת.

·

העברת יתרת כספי המימוש לידי מוסד כאמור לא תתבצע אלא בחלוף 30 יום ממסירת ההודעה למערערת (או קבלת הסכמה מצד המערערת לביצוע ההעברה), על מנת לאפשר למערערת לפנות בבקשה מתאימה למתן סעד זמני בערעור.

16.

לפני סיום, אבקש להפנות את המערערת לאמור בסעיף 23 לתגובת כונס הנכסים הרשמי לעניין יוזמה מצידה להצעת מוסד מתאים להעברת יתרת כספי מימוש הנכס (והכוונה, כמובן, למוסד שאינו קשור באופן כלשהו לבעלי המניות באגודה). טוב תעשה המערערת אם תנהג באופן שהוצע לה.

17.

סוף דבר: התוצאה היא שהבקשה למתן סעד זמני מתקבלת באופן חלקי, באופן שהובהר לעיל, והצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 15.8.2022 מבוטל.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.