ע"א 5455/00 סאמר גושה נ. מדינת ישראל

העורר ביחד עם מאהר אלחאדאד ותאיר מלאעבי, מואשמים בבית-המשפט המחוזי בירושלים, בביצוע עבירות פריצה וגניבת רכב, קשירת קשר לביצוע פשע, ונסיון שוד בנסיבות מחמירות. שותפיו של העורר לכתב-האישום מואשמים גם בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות וסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה.

על-פי כתב-האישום, השלושה קשרו קשר לשדוד חלפן-כספים. ולצורך כך גנבו מכונית, ועקבו אחרי החלפן המתגורר בבית-שמש. בדרך עקפו את מכוניתו, והמתינו לו ליד ביתו. המשטרה, שנודע לה על תוכניתם של השלושה, עקבה אחרי מעשיהם, ושוטר מחופש החליף את החלפן במכונית. כאשר הגיעה מכוניתו של החלפן לבית-שמש, תקף העורר את השוטר המחופש באלה, ודרש ממנו כסף. לאחר שלא חדל העורר ממעשיו, אף כשהשוטר המחופש הזדהה כשוטר, ירה השוטר בידו של העורר, בה אחז את האלה.

בית-המשפט המחוזי (השופטת מיכאלה שידלובסקי-אור) הורה על מעצרו של העורר, לאחר שמצא ראיות לכאורה מספיקות נגדו, ואילו השותפים שוחררו ממעצר, לאחר שהגיע בית-המשפט לכלל דעה, כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה נגדם אינה מספיקה למעצר.

עררה של המדינה על שחרור השותפים התקבל בחלקו. נקבע, כי גם נגד השותפים קיימות ראיות לכאורה מספיקות, אלא שלנוכח חלקם המשני בביצוע העבירות, ראוי הוא לקבוע להם חלופות-מעצר. ואכן השותפים שוחררו לאחר שנמצאו להם חלופות-מעצר מתאימות.

בערר שלפניי נטען, כי לא היה מקום להפלות את העורר ולהשאירו עצור, מה גם שהשותפים ששוחררו מואשמים בעבירות נוספות.

טענה זו יש לדחות. כאמור לעיל, מחומר הראיות עולה, כי העורר היה הפעיל מבין השלושה. הוא זה שתקף באלה איש, שחשב אותו כחלפן. השותפים שוחררו משום שנקבע, כי "התנהגותם הפאסיבית... בעת ביצוע נסיון השוד, מלמדת על תפקידם המשני בשותפות הפלילית".

העבירות המיוחסות לעורר חמורות לעצמן, ומקימות חזקת מסוכנות. בנסיבות אלה, איני רואה מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, הערר נדחה.