ע"א 547/09 חברת אוק אף איי אינבסטמנט קו בע"מ נ. חברת פי בי סי מימון בע"

1.

לפניי בקשה מטעם המשיבים להגדלת סכום הערבון, אשר נקבע לסך של 30,000 ₪. המשיבים טוענים כי הודעת הערעור היא ריקנית וסתמית, ואין בה דבר שיכול לערער את קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית המשפט המחוזי. המשיבים סבורים כי המדובר בערעור סרק, שכל מטרתו להמשיך בגרימת נזקים למשיבים ו"לדחות את הקץ" מבחינת המערערת. המשיבים מוסיפים ומציינים כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי חויבה המערערת לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 200,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף. לדברי המשיבים, למעט חילוט ערובה בסך 80,000 ₪, ההוצאות לא נפרעו עד היום והמשיבים נאלצו לפתוח תיק הוצאה פועל נגד המערערת. המשיבים סבורים כי בנסיבות העניין סכום הערבון צריך שלא יפחת מ- 250,000 ₪. המערערת מתנגדת לבקשה. היא מדגישה כי שילמה כל סכום הוצאות שנפסק בהליכי ביניים בבית המשפט המחוזי ולמעלה מ- 80,000 ₪ מההוצאות שנפסקו בפסק הדין. כן מציינת המערערת כי מדובר בשני משיבים המיוצגים על-ידי בא-כוח אחד, כי הערעור אינו מורכב כלל וכי אין בשווי הנכס נשוא ההליך כדי להוות שיקול מכריע לעניין גובה הערבון.

2.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להגדלת עירבון להתקבל בחלקה. כידוע, אמת המידה לקביעת גובה העירבון היא גובה ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. לצורך אומדן גובה ההוצאות נשקלים מכלול שיקולים. בין היתר נלקחים בחשבון מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות בהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. בהקשר זה אין לשכוח כי המדובר בערעור, אשר מתברר בדרך כלל על דרך סיכומים בכתב, ודרך ניהולו אינה דומה לזו של דיון בפני ערכאה ראשונה. כמובן שקביעת הערבון מבוססת על אומדן בלבד והיא לעולם אינה מדע מדויק (ראו, בש"א 367/98 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186). יודגש לעניין זה כי העירבון המופקד בקופת בית המשפט עם הגשת ערעור נועד להבטחת הוצאות המשיב בערעור. מטרת העירבון אינה לשמש כלי להוצאה לפועל של הוצאות אשר נפסקו בערכאות הקודמות. העובדה כי המערער לא עמד בחיוב הוצאות המשפט שפסקה הערכאה הראשונה הינה רלבנטית ובעלת משקל מקום שמתבקש פטור מהפקדת עירבון, שכן הדבר מגביר את החשש כי המשיב יתקשה בגביית הוצאות מן המערער בתום הערעור, ככל שייפסקו לטובתו. במקרה כזה, הנטל להוכיח התקיימותם של התנאים המצדיקים פטור מערבון הוא נטל מוגבר. אולם, הפקדת עירבון לא נועדה לשמש מכשיר לגביית הוצאות שפסקה ערכאה אחרת. אשר על כן, בקביעת גובה העירבון כאומדן ההוצאות הצפויות להיפסק, משקלה של טענה בדבר אי פירעון הוצאות בעבר הינו מוגבל. בדומה, הערבון גם אינו מיועד לשמש מקור אפשרי לפיצוי המשיב בגין נזק שעשוי להיגרם להם כתוצאה מעצם הגשת הערעור או כתוצאה מהתנהלות כזו או אחרת של המערער.

3.

במקרה דנן, סכום העירבון שנקבע תואם את גובה העירבון המקובל בדרך כלל בסוג ההליך הנדון, בהתחשב בטיב ההליך ובמספר המשיבים. יחד עם זאת, דומה כי בקביעת גובה הערבון לא ניתן משקל מספיק לשווי הסכסוך נשוא הערעור ולהיקף הדיון המשפטי בערעור. על רקע זה, נראה לכאורה כי במקרה של דחיית הערעור סכום ההוצאות לטובת המשיבים יעלה על 30,000 ₪. בשים לב לכלל השיקולים, לרבות שווי הסכסוך נשוא הערעור, פסיקת ההוצאות בבית המשפט קמא, היקף הערעור ומספר המשיבים, יועמד סכום העירבון על סך של 45,000 ₪. המערערת תפקיד את היתרה הנדרשת בנוסף לסכום שכבר הופקד תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יידחה ההליך בלא הודעה נוספת.