ע"א 5474/04 שמעון אסרף נ. התעשיה הצבאית לישראל בע"מ

בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין (שניתן על ידי כב' השופט ישעיה) בו הוחלט כי המבקשת אחראית לפצות את המשיב בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מתאונת העבודה נשוא התביעה בסכום של 1,259,153 ₪.

לטענת המבקשת אם יבוצע פסק הדין ולאחר מכן יתקבל הערעור, יהא זה מן הנמנע להחזיר את המצב לקדמותו ולגבות חזרה את הכספים שישולמו למשיב על פי פסק הדין. זאת, משום שהמשיב, שהוא אדם דל אמצעים, יעשה שימוש בכספי הפיצוי, והמבקשת, אם תצליח בערעורה לא תוכל לשוב ולהיפרע את הכספים ששילמה. לטענת המבקשת טובים סיכוייה לזכות בערעור, זאת במיוחד בעניין אשמו התורם של המשיב, שיעור נכותו התפקודית שנקבעה לו וגובה הפיצוי שנפסק לו תחת אבות הנזק השונים.

לאור סכום הפיצוי שנפסק למשיב ובהתחשב באמור בפסק הדין, כי המשיב אינו עובד מאז התאונה, מקובלת עלי טענת המבקשת, שאם יתקבל הערעור לאחר שפסק הדין יבוצע, היא עשויה להיתקל בקושי רב בהשבת הסכום שישולם למשיב.

מאידך לא שוכנעתי שסיכויי הערעור מצדיקים לעכב את הביצוע. המבקשת, כעולה מהערעור, אינה חולקת על עצם אחריותה לאירוע התאונה, ובמישור זה היא ממקדת את טיעוניה בנושא האשם התורם. אלא שמקריאת הערעור לא ניתן להבין במה מתבטא האשם תורם שהמבקשת מייחסת למשיב. הספקות בעניין זה מתחזקים לאור התמיהה שהביע בית המשפט המחוזי בפסק הדין לגבי עצם העלאת הטענה על ידי המבקשת, לאחר שהנושא כלל לא הועלה על ידה במהלך שמיעת הראיות ולא הוצגו לגביו ראיות של ממש. לאור אלה, ובהתחשב בגישה ה"שמרנית" של בתי המשפט בייחוס אשם תורם לעובדים, לא שוכנעתי שבנושא זה קיים סיכוי של ממש לשינוי משמעותי של פסק הדין. אשר לגובה הפיצוי, העיון בפסק הדין מגלה שבית המשפט המחוזי לא סטה, ודאי לא באופן בולט, מאמות המידה המקובלות בהערכת נזקים מסוג זה.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.