ע"א 5482/01 מוחמד עואודה נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת, בו מיוחסים לו שני אישומים: באישום הראשון והעיקרי מיוחסות לעורר עבירות של בגידה, כניסה למקום צבאי וקשירת קשר לביצוע פשע, עבירות לפי סעיפים 100-99, 115 ו499- לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וחברות בארגון טרור, עבירה לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור, תש"ח-1948. האישום השני הינו בגין נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח. עם הגשת האישום התבקש מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ועל החלטתו זו מוגש הערר שלפניי.

בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי יש ראיות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים לעורר. השופט קמא עיין בחומר הראיות והצביע על כך שיש בהן סיכוי סביר כי לאחר עיבודן במהלך המשפט יבססו את אשמתו של העורר. עוד קבע השופט קמא כי מתקיימת בעניינו של העורר עילת מעצר כיוון שהעבירות המיוחסות לו מקימות את חזקת המסוכנות שעליו לסתור. השופט קמא סבר שחזקה זו לא נסתרה אלא התחזקה בגרסת העורר בחקירה. על כן סבר השופט קמא שאין להסתפק בחלופת מעצר ויש להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים הפליליים נגדו. על ההחלטה האמורה הוגש הערר שלפניי ובמסגרתו טען בא-כוחו המלומד של העורר כי מסקנות בית המשפט קמא אינן מבוססות. הסניגור סבר כי לא ניתן משקל מספיק למעורבותו המועטה של העורר בפרשה נשוא האישום, לכך ששותפו לעבירה, סעיד, אינו מייחס לו אלא תפקיד שולי בהתארגנות. וכן טען, כי קביעותיו של השופט קמא אינן באות לידי ביטוי באישומים המיוחסים לעורר בכתב האישום.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות, בהודעות העורר ובהודעתו של סעיד, הגעתי למסקנה כי החלטתו של השופט קמא מעוגנת היטב בחומר הראיות שהיה בפניו. בהודעה שמסר העורר בחקירה הוא אמנם ניסה להמעיט מחלקו בהתארגנות שחבריו סעיד סעיד ולואי סירחאן, נטלו בה חלק, עם זאת, הוא אישר את מעורבותו בכל המעשים שיוחסו לו בכתב האישום. בחקירתו טען העורר כי לא הסכים להצעות שהוצעו לו, על ידי סעיד, לפעול מתוך כוונה לפגוע בביטחון המדינה וכי עשה את אשר עשה רק מתוקף חברותו עם סעיד. אולם, כפי שעולה מהודעתו, סייע בידי אותו סעיד לערוך תצפיות לעבר מחנה צבאי ממנו התכוון סעיד לגנוב נשק לצורך פעילות הארגון המתקרא "חזבאללה פלסטין", אשר סעיד וחברו לואי סירחאן פעלו במסגרתו. בשלוש הזדמנויות שונות הסיע העורר את סעיד ברכבו ליער הסמוך למחנה הצבאי. סעיד הצטייד במשקפת וערך תרשים של המחנה כשהעורר ממתין לו במכוניתו עד שיסיים את פעילותו. סיוע זה שהושיט העורר לסעיד נעשה לאחר שהעורר ביקר בביתו של סעיד בהזדמנות קודמת ונכח בעת הדפסת כרוז מטעם אותו ארגון, והוא מודה כי באותה הזדמנות אף קרא את הכרוז שתוכנו מצהיר על קיומו של ארגון "חזבאללה פלסטין" ומסית באופן חמור ביותר לפעילות חבלנית. בנסיבות אלה צדק השופט קמא בקובעו כי את התצפיות על המחנה הצבאי שהעורר סייע לסעיד לקיים, כשמטרות הארגון אשר סעיד פועל בו היו ידועות לו, ולאחר שהתכנית לפרוץ למחנה הצבאי הובאה לידיעתו, מקימים יסוד לכאורי למסקנה כי הוא מעורב בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לכך יש להוסיף, כי בהודעה שמסר סעיד בחקירה, אמר זה האחרון כי הוא סיפר לעורר שהוא מעוניין בעזרתו לפרוץ לבסיס צה"ל כדי לגנוב נשק, וכן כי אמר לעורר מהן מטרותיו האידיאולוגיות של הארגון, ולגירסתו העורר הסכים להצטרף אליו לאותה מטרה. על פניה, גירסתו של העורר כי עשה את המעשים בשל יחסי החברות בינו ובין סעיד, אינה שוללת לכאורה, את פליליות המעשים המיוחסים לו. אשר על כן, אף שלפי הראיות חלקו של העורר קטן יותר מחלקו של סעיד, אשר גייס אותו לפעילות, הרי יש לכאורה ראיות לכך שהעורר הצטרף למעשים תוך ידיעת טיבו ואופיו של הארגון אשר חבריו פועלים בשמו.

על יסוד התשתית האמורה ניתן לקבוע כי קמה עילת מעצר כנגד העורר, שכן לכאורה נטל חלק במעשים המסכנים את ביטחון המדינה. בהתחשב בכך שמדובר בהתארגנות ובה מספר חברים שהתכוונו להשיג נשק צה"לי לצורך פעילותם, אין לומר כי חזקת המסוכנות הופרכה. נוכח טיבן של העבירות המיוחסות לעורר אין חלופת המעצר יכולה להשיג את תכלית המעצר.

אשר על כן, דין הערר להידחות.