ע"א 5525/10גני הררי בע"מ נ. יוסף מערבי

בין מערבי להררי נכרת הסכם קומבינציה. במסגרת ההסכם נקבעה אפשרות לקבלת היתר בניה לשלוש יחידות דיור נוספות. בנוסף, נחתם הסכם אופציה

להרחבת הסכם הקומבינציה על כלל החלקה.

בין הצדדים נתגלעו סכסוכים. מערבי הגישו תביעה כספית נגד הררי בבית משפט השלום. הררי הגיבו בתביעה כספית נגדית בבית משפט השלום. שתי התביעות נדחו בחלוף שנים על ידי בית משפט השלום. הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי (ע"א 3692/04).

שני הערעורים נדחו.

אציין כי במסגרת הליכים אלו נקבעו ממצאים שונים לרבות קביעה כי שני הצדדים חטאו כאחד, כך שלכאורה קביעות אלה מהוות השתק פלוגתא בין הצדדים. הליך נוסף התנהל בין הצדדים בה"פ 1307/00 שהסתיים בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ובמסגרתו מערבי שילמו לבנק כדי שלא יממש את המקרקעין ששעבדו מערבי להבטחת חובות הררי.

ויהי אחר הדברים האלה, הגישו מערבי תביעה נגד הררי בע"מ וכנגד בעלי מניותיה להשבת הסכום ששילמו לבנק במסגרת הסכם הפשרה (סכום של כ- 1.7 מיליון ₪). התביעה הוגשה גם נגד הבנק בעילות שונות. בית משפט קמא דחה את התביעה נגד הבנק. דחה את התביעה האישית כנגד בעלי המניות של הררי בע"מ וקיבל את התביעה כנגד הררי בע"מ. על כך נסבים שני הערעורים שבפניי.

בית המשפט מביע דעתו הלכאורית כי סעיף 8.3 להסכם הפשרה לא נתכוון לאפשר למערבי להגיש תובענה נגד הבנק בניגוד להסכם הפשרה וכי סעיף 9 להסכם הפשרה מתייחס ליחסים בין מערבי להררי (למרות הניסוח "הצדדים"). בכל מקרה, גם אם טעיתי במסקנתי, הרי שמול תביעה שיש למערבי כנגד הבנק, אם בכלל, עומדת תביעה ודאית של הבנק בגין יתרת החוב שעליה ויתר כאמור בסעיף 8.3 להסכם הפשרה.

בית המשפט מביע דעתו הלכאורית כי חלק נכבד, אם לא כל הערעור של הררי בע"מ, נסב על עניינים שכבר נדונו במסגרת התביעה בבית המשפט השלום והערעור במחוזי, כך שאין מקום "לפתוח" את הדברים פעם נוספת.

בית המשפט מביע דעתו הלכאורית כי יש אפשרות שבעלי המניות של הררי בע"מ יחויבו באופן אישי. כאשר ראובן (מערבי) משעבד נכס להבטחת החוב של שמעון (הררי בע"מ), ולוי (אריאל + הררי) ערב לשמעון, הרי שכאשר הנכס המשועבד ממומש, זכאי ראובן מכוח סעיף 12 לחוק המשכון לחזור על שמעון. מאחר שלוי נהנה ממימוש הנכס, הרי שעשויה לעלות הטענה כי גם לוי חייב כלפי ראובן מכוח דיני עשיית עושר.

קונסטרוקציה אחרת, שנטענה בסעיף 103 לערעור מערבי היא, כי מכוח סעיף 12 הנ"ל יש לראות את מערבי כערבים ולכן הם זכאים לחזור על הערבים האחרים שהם אריאל והררי. במקרה כזה, לכאורה, החזרה על אריאל והררי אינה מלאה אלא באופן יחסי (לדוגמא, שני שליש).

בהתאם לניתוח זה בית המשפט המליץ לצדדים כלהלן:

למערבי – לחזור בו מהערעור כנגד הבנק.

למערבי ובעלי המניות בהררי – להגיע להסכמה לתשלום חלק מהחוב ששולם על ידי מערבי לבנק.

הצדדים יתנו תשובתם תוך 21 יום.