ע"א 5530/12 עו"ד רונן מטרי ,כונס נכסים נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

בקשת רשות הערעור שלפניי היא על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.6.2012 (פר"ק 4214/07, כב' השופט י' צבן ) . במסגרת ההחלטה קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת משיב 2 (להלן: המנהל המיוחד), והורה למבקש 2 (להלן: הבנק) להשיב לקופת הכינוס סכום של 653,681 ₪. יצוין כי ההליך העיקרי שמתנהל בפני בית המשפט המחוזי - עניינו פירוק חברות מקבוצת חפציבה (להלן: חפציבה).

שורש הסכסוך הוא בחוב של חפציבה כלפי הבנק, בגין מתן הלוואה עבור פרויקט בנייה במקרקעין. חפציבה מצויה כיום בהליכי פירוק, ומונו לה כונס נכסים (הוא מבקש 1) ומנהל מיוחד. ביום 20.10.2010 הגיעו הצדדים להסדר דיוני חלקי, שבמסגרתו הוסכם כי יחולקו לבנק 12.5 מיליון ₪ מקופת הכינוס בגין החוב. הסדר זה היה חלקי בלבד, משום שבין הבנק לבין המנהל המיוחד נתגלעה מחלוקת באשר ליתרת החוב. לאחר העברת 12.5 מיליון השקלים - העביר כונס הנכסים לבנק סכום נוסף של 3,044,370 ₪, בהתאם ליתרת החוב על פי שיטת הבנק. המנהל המיוחד חלק על אופן חישוב היתרה, וטען כי הכונס צריך היה להעביר לבנק רק 2,390,689 ₪. הפער בין הצדדים עומד, אפוא, על 653,681 ₪. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 13.6.2012, קיבל את עמדת המנהל המיוחד, והורה לבנק להשיב לקופת הכינוס 653,681 ₪. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

2.

במסגרת הבקשה שלפניי טענו המבקשים, בין היתר, כי החלטת בית המשפט המחוזי היא בבחינת פסק דין, וניתנת לערעור בזכות בפני בית משפט זה. כונס הנכסים הרשמי והמנהל המיוחד הסכימו לעמדה זו. אני סבור כי הצדק עימם. עסקינן בהחלטה שניתנה במסגרת הליכי חדלות פירעון. בהליכים אלו, המבחן לקיומה של זכות ערעור הוא: האם החלטתה של ערכאה קמא מסיימת את המחלוקת בין הצדדים בעניין. במקרה דנא - החלטת בית המשפט המחוזי מסיימת באופן סופי את המחלוקות בין הצדדים, בכל מה שקשור לחובהּ של חפציבה כלפי הבנק. אשר על כן קמה לבנק ולמנהל המיוחד זכות ערעור על ההחלטה.

יצוין כי משיבה 3, צ. לנדאו בע"מ, הגישה בקשה לפטור אותה ממתן תגובות או מהתייצבות לדיונים בבקשת רשות הערעור. זאת משום שאין כל יריבות בינה לבין המבקשים בעניין החוב המדובר. בא כוח הבנק הסכים לבקשה.

3.

לנוכח האמור ישונה סיווגו של ההליך, מערעור ברשות לערעור בזכות. כמו כן, משיבה 3 תימחק מן ההליך.